הגלולה המצלמת וסגולותיה

הגלולה המצלמת היא למעשה אנדוסקופ בגודל של גלולת ויטמין גדולה (11X26 מ"מ). הגלולה מכילה מצלמה, מקור אור, בטרייה ומשדר, המאפשרים לה לצלם ולשדר. בדור החדש של הגלולה (PILLCAM SB3) ניתן לצלם 6-2 תמונות בשנייה בתלות במהירות התנועה של הגלולה במעי הדק. מטרת הגלולה -  לדמות אנדוסקופית את כל המעי הדק בעודה מצלמת, דבר הקורה מעשית ביותר מ-90% מהמקרים. הגלולה משדרת את הצילומים בעזרת גלי RF לרקורדר, הנישא בתיק קטן על ידי הנבדק לכל אורך הבדיקה. עם גמר הבטרייה והצילום/שידור (סדר גודל של 11 שעות בדור החדש),  מורידים את הסרט למערכת מיוחדת, המאפשרת הסתכלות המשכית עליו (כמו סרט וידאו), כשהמפענח קובע את מהירות ההרצה וההסתכלות. ניתן להוריד לשוליים ממצאים מיוחדים ולשלבם בדו"ח הסופי הנכתב על הבדיקה.

הגלולה המצלמת

מדובר בבדיקה מאוד ידידותית וקלה. ההכנה לקראתה כוללת כלכלה נוזלית יום טרם הבליעה וצום של 12 שעות. את הגלולה בולעים בעזרת כוס מים, ולאחר מכן ניתן לחזור לפעילות היומיומית הרגילה. שעתיים לאחר בליעת הגלולה ניתן לשתות נוזלים צלולים, וארבע שעות לאחר הבליעה ניתן לאכול ארוחה קלה. בארצות הברית אישר ארגון המזון והתרופות האמריקאי את הגלולה לשימוש כקו הראשון בחשד למחלת הקרוהן.


במחלות המעי הדלקתיות עיקר השימוש בגלולה נעשה בפציינטים עם חשד למחלת הקרוהן, לאחר שהבדיקה הראשונית – אילאו-קולונוסקופיה לא העלתה שום ממצא, ועדיין קיים חשד גבוה למחלה. בסיטואציה כזו, כשיש מחלה בדופן המעי, יכולות הגילוי של  הגלולה עולים על כל האמצעים הרנטגניים המוכרים - CTE, MRE , ואף על האילאו-קולונוסקופיה. עם זאת, אין אפשרות לקחת ביופסיות במסגרתה. 

האבחנה המבדלת העיקרית המחקה קרוהן בבדיקה של גלולה מצלמת, כוללת חולים עם צליאק או אנשים הנוטלים NSAID (נוגדי דלקת שאינם סטרואידים). לפיכך, מומלץ להימנע משימוש בכדורים כאלה כחודש לפני הבדיקה, ויש לבצע בדיקת נוגדנים לצליאק על מנת לוודא שהנבדק אינו לוקה במחלה. 

תמונה אופיינית למחלת הקרוהן המשתקפת בבדיקת גלולה מצלמת:

תמונה אופיינית למחלת הקרוהן המשתקפת בבדיקת גלולה מצלמת

 

השימוש בגלולה מצלמת בחולים עם מחלת קרוהן ידועה, מוגבל יותר. זאת בשל העובדה שיש סיכוי/סיכון אצל עד 13% מהחולים, שהגלולה "תיתקע" באזור מוצר במעי ולא תופרש באופן טבעי דרך פי הטבעת. לכן במקרים רבים של חולים מקבוצה זו, מבצעים בשלב הראשון צילום מסוג CT  או MRE  על מנת לראות שאין היצרות קריטית, בה עלולה הגלולה להיתקע.

לחילופין ניתן לבלוע גלולת דמה, לא מצלמת, בקוטר זהה לזה של הגלולה הרגילה. באם זו הופרשה בשלמות, ניתן לבלוע ללא חשש גלולה רגילה, מה שלא ניתן אם גלולת הדמה השתהתה מעבר לשלושים שעות במעי, שאז היא נמסה ומופרשת שלא בשלמות.

 גם בקרוהן מוכח יכולת הגילוי של הגלולה לנגעים ברירית המעי הדק עולה סטטיסטית על צילומי הרנטגן השונים, בעיקר בזכות הביצועים הטובים של הגלולה בחצי העליון של המעי.  הגלולה שווה ביעילותה לקולונוסקופיה + אילאוסקופיה.

בדרך כלל משתמשים בגלולה במחלת קרוהן ידועה: 

  1. כשיש חוסר התאמה בין הקליניקה/התלונות לבין ממצאי המעבדה.
  2. בחולים עם קרוהן של המעי הגס, כאשר לא נמצא הסבר טוב לתלונות החולה או לממצאי המעבדה, ועולה חשד למחלה במעי הדק.
  3. כשמעוניינים לעקוב אחר השפעות הטיפול התרופתי  = החלמת הרירית.
  4. כשמעוניינים לדעת מהו היקף המחלה, אם יהיה לכך השפעה על שינוי תרופתי.

שני מצבים נוספים בהם משתמשים בגלולה הם:

 א. במצב של מחלת מעי כרונית שאינה מוגדרת - IBDU. במצב זה, בדיקה עם גלולה מצלמת עשויה להראות נגעים במעי הדק המתאימים לקרוהן – ובכך היא תשנה את האבחנה למחלת הקרוהן, מהלך שקורה אצל עד 20% מהחולים.

 ב. בניבוי חזרה של מחלת קרוהן לאחר ניתוח בהשוואה ל- GOLD STANDARD שהוא אילאו-קולונוסקופיה. 

השימוש בגלולה ויכולותיה להתוויה הזו שנויים במחלוקת כאשר לשתי עבודות יש תוצאות הפוכות,  המצביעות אחת לטובת הגלולה והשנייה לטובת הקולונוסקופיה.