דרכי הטיפול במחלות מעי דלקתיות

הטיפולים המקובלים כיום במחלות מעי דלקתיות נחלקים למספר קבוצות:

5-ASA - קבוצת תרופות נוגדות דלקת
שפועלות ברמה המקומית במעי הגס, וחלקן אף פועלות במעי הדק. תרופות אלו, שהינן ותיקות מאוד, נחשבות לבטוחות ולבעלות מיעוט תופעות לוואי. אלו הן תרופות הבחירה לתחילת טיפול בקוליטיס כיבית, והן משמשות גם לכניסה להפוגה וגם לשמירה עליה בהמשך. במחלת הקרוהן, תרופות מסוג זה אינן יעילות אלא אם משתמשים בהן במחלה בדרגה קלה, המערבת את חלקו האחרון של המעי הדק בלבד.

סטרואידים - קבוצת תרופות נוגדות דלקת
המהווה בדרך כלל את הטיפול הראשוני בהתקף חריף בדרגה בינונית או קשה של מחלת מעי דלקתית. מטרת הטיפול הינה כניסה להפוגה, אך מחקרים קליניים הדגימו כי טיפול זה אינו יעיל לשמירת ההפוגה לאורך זמן. בנוסף,  לתרופות אלו יש תופעות לוואי רבות ומגוונות, החל מתופעות אסתטיות כגון שיעור יתר ושינוי בפיזור השומן והנוזלים בגוף, דרך תופעות רגשיות שמתבטאות במצב הרוח או הפרעות בשינה, ועד לפסיכוזה חריפה. תופעות לוואי נוספות המיוחסות לסטרואידים כוללות אוסטיאופרוזיס, סוכרת, קטרקט, יתר לחץ דם וחשיפה לזיהומים. כיוון שכך, הטיפול בסטרואידים אינו מקובל כטיפול אחזקה, והשאיפה היא לצמצם את זמן החשיפה של מטופלים לקבוצת תרופות זו ככל הניתן.

אימונומודולטורים
קבוצה זו כוללת את התיופורינים  ותרופות אחרות. תרופות אלו מדכאות את מערכת החיסון, ובדרך זו מפחיתות את הפעילות הדלקתית במעי. הן משמשות בעיקר כטיפול אחזקה הנקרא STEROID SPARING, דהיינו - הן מאפשרות את שמירת ההפוגה תוך הפחתת מינון והפסקת הטיפול בסטרואידים. בין תופעות הלוואי העיקריות של תרופות אלו נמצא דיכוי ייצור כדוריות דם לבנות, המחייב מעקב ספירת דם באופן צמוד בתחילת הטיפול ולפרקים עם המשך הטיפול. תופעה נוספת היא דלקת לבלב, שהופעתה מחייבת הפסקת טיפול בתרופה. בדומה לתרופות מדכאות חיסון אחרות, קיימת אפשרות לחשיפת יתר  לזיהומים, וישנה עלייה קלה סטטיסטית במספר גידולים כגון סרטן העור, סרטן צוואר הרחם או למפומות, שנמצא קשר ביניהם לבין טיפולים אלו.

טיפולים ביולוגיים - טיפולים אלה כוללים תרופות מקבוצת ANTI-TNFα.
אלו הם נוגדנים הפועלים כנגד חומר המתווך את הדלקת בגופנו. על ידי נטרולו של חומר זה הן מדכאות את התהליך הדלקתי שבבסיס המחלה. טיפולים אלה מסייעים להשגת הפוגה, ופועלים כטיפולי אחזקה לשמירת ההפוגה לאורך זמן. מכיוון שמדובר בנוגדנים שהינם חומר ביולוגי מורכב, לא ניתן ליטול תרופות אלו דרך הפה, ולפיכך הן ניתנות בזריקות תת עוריות או בטיפול דרך הווריד. תרופות אלו ניתנות כטיפול במחלה בחומרה בינונית או קשה ומקובל להתחיל את הטיפול בהן כאשר המחלה מורכבת, מסובכת או מערבת איברים מחוץ למערכת העיכול.

מחקרים קליניים הוכיחו כי כאשר מתחילים מוקדם בטיפול בתרופות ביולוגיות, ניתן להשיג תוצאות טובות יותר, ככל הנראה על ידי מניעת נזק מצטבר לרקמה לאורך הזמן. מקובל לשלב טיפול בתרופות מקבוצת האימונומודולטורים יחד עם טיפול ביולוגי בכדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר. תופעות הלוואי העיקריות של הטיפול בתרופות אלו הן אלרגיות וחשיפה לזיהומים. לפני תחילת טיפול ביולוגי מקובל לשלול זיהומים החבויים בגוף, ואשר עלולים להתעורר עקב הדיכוי החיסוני המשני לטיפול, כגון שחפת או נגיף הכבד הפטיטיס B. מכיוון שתרופות אלו מורכבות מחומר ביולוגי, חלק מהמטופלים עלולים לפתח כנגד התרופה נוגדנים המנטרלים את פעילותה.

חולים רבים במחלות מעי דלקתיות תוהים כיצד יוכלו לשפר את סיכויי הצלחת הטיפול הניתן להם, ולשמור על הפוגה ארוכה ככל הניתן.

להלן נפרט באשר להתנהגות הרצויה:

1.    היענות לטיפול
ללא כל ספק, הסיבה השכיחה ביותר לכישלון טיפולי היא אי קבלת הטיפול בצורה סדירה ונכונה. הסיבות לכך הן שונות ומגוונות החל מזמינות הטיפול,  אי סדירות בשעות הנטילה עקב שגרת יום עמוסה, תסכול או סיבות שאינן קשורות ישירות למחלה. ישנם מטופלים שמפסיקים את הטיפול על דעת עצמם, כדוגמת נשים שנכנסות להריון או שוקלות הריון, וחוששות שהטיפול יפגע בהריונן. יש להבין שנושא הטיפול במחלה על השפעותיו במצבים שונים נבדק מדעית. לפיכך ניתן למצוא פתרון מעשי לכל בעיה בטיפול, כאשר פנייה לרופא המטפל והתייעצות לפני כל שינוי בטיפול התרופתי הינה קריטית.

2.    הימנעות מזיהום
כפי הנראה, מטופלים שהצליחו להשיג הפוגה באמצעות טיפול מדכא מערכת חיסון, חשופים יותר לזיהומים בדרכי העיכול לעומת האוכלוסייה הכללית בשל הטיפול התרופתי. לפיכך, בכל התלקחות אצל מטופלים אלו , יש לשלול תהליך זיהומי. השלב הראשון הוא נטילת תרביות צואה, ובמידת הצורך ניתן טיפול אנטיביוטי. בנוסף, קיימת המלצה גורפת של האיגודים המדעיים לחסן את המטופלים המקבלים טיפול מדכא חיסון בחיסונים נגד שפעת, דלקת ריאות, פפילומה למניעת סרטן צוואר הרחם, והפטיטיס B. חשוב לציין כי חל איסור מוחלט להיחשף לחיסונים חיים מוחלשים כמו החיסון כנגד נגיף הפוליו מסוג OPV. בהתאם לכך, מומלץ להתחסן ולהימנע ממגע עם אנשים חולים.

3.    שמירה על שגרת הטיפול למניעת פיתוח נוגדני תרופות
במחקרים קליניים נמצא כי הפסקות טיפול הן הגורם המנבא החזק ביותר להיווצרות נוגדנים כנגד תרופות ביולוגיות. לאור זאת, מומלץ לשמור על שגרת הטיפולים ולהימנע מהפסקות טיפול כאשר נמצאים תחת טיפול ביולוגי. גם שילוב תרופות אימונומודולטוריות עשוי להפחית את שיעור יצירת הנוגדנים כנגד התרופות הביולוגיות.

לסיכום, מחלות מעי דלקתיות הן מחלות כרוניות, המאופיינות בסיבוכים לאורך זמן. כניסה להפוגה ושמירה עליה לאורך זמן - זוהי מטרת הטיפול והיא ניתנת להשגה על ידי שמירת הוראות הטיפול. חשוב מאוד - בכל בעיה שמתעוררת, יש לפנות להתייעצות עם הצוות המטפל, ואין לבצע שינויים בטיפול התרופתי ללא התייעצות מוקדמת עם הרופא המטפל.