מהי קוליטיס כיבית ?
קוליטיס כיבית הינה מחלת מעי דלקתית כרונית (מתמשכת), שאם מנהלים אותה בצורה הנכונה – אפשר לחיות איתה כמעט ללא הגבלות. המחלה מתמקדת במעי הגס בלבד - בחלקו או בכולו. קוליטיס כיבית פוגעת ברירית המצפה את דופן המעי הגס, וגורמת לפצעים שטחיים (כיבים), שאינם חודרים לעומק השכבות של דופן המעי הגס.

המחלה מתאפיינת בתקופות התלקחות ותקופות הפוגה (רמיסיה), כאשר תסמיניה נוטים להופיע ולהיעלם לפרקי זמן ארוכים. תקופות ההפוגה של המחלה עשויות להימשך חודשים ואף שנים, כשלאורכן ניתן לנהל חיים איכותיים, נורמטיביים לחלוטין ונטולי מגבלות. 
הקוליטיס הכיבית יכולה לפרוץ בכל גיל, אך היא שכיחה יותר בין הגילאים 15-35. המחלה פוגעת באופן שווה בשני המינים, גברים ונשים. 

 הגורמים לקוליטיס כיבית
עד היום לא ברור מה היא הסיבה המדויקת להתפרצותה של הקוליטיס הכיבית. כפי הנראה, מדובר במשלב של גורמים - גנטיים, סביבתיים ואחרים -  המביא להופעת המחלה.
אחת הסברות היא שהמחלה נוצרת כתוצאה מתגובתיות יתר של מערכת החיסון כנגד חיידקים או כנגד רקמות הגוף עצמו.
למרות הדעה הרווחת שקוליטיס כיבית עלולה לפרוץ כתוצאה מלחץ נפשי או מאכילת מזון מסוים - אין כל הוכחה לכך שאלו נמנים בין גורמי המחלה. כמו כן, לא מדובר במחלה מדבקת.

 הגדרת הדלקת  בהתאם למיקומה במעי הגס

  • פרוקטיטיס  - דלקת כיבית ברקטום בלבד.
  • פרוקטוסיגמואידיטיס - דלקת כיבית ברקטום ובסיגמה (חלק תחתון של המעי הגס הממוקם מעל הרקטום). 
  • קוליטיס שמאלית - דלקת מתמשכת המתחילה ברקטום ומגיעה עד כפף הטחול.
  • פנקוליטיס - דלקת כיבית לכל אורך המעי הגס.

Colitis

 תסמיני המחלה:

  • ריבוי יציאות, ברובן ריריות ודמיות.  
  • כאב בטן עם צורך תכוף לרוץ לשירותים, לעיתים ללא יציאות.
  • לעיתים רחוקות יותר יורגשו: חולשה כללית, עייפות, סחרחורת וחוסר תיאבון.
  • במקרים של דלקת קשה מאוד – ייתכנו גם תופעות של דופק מהיר, ירידה בלחץ דם וחום.
  • בחלק מהמקרים המחלה מערבת איברים מחוץ למערכת העיכול, ועלולה לגרום לפריחות עוריות, דלקות עיניים, כאבי מפרקים או היצרויות בדרכי המרה.

 סיבוכי המחלה – בסבירות נמוכה
למרבה המזל, הסיבוכים של מחלת הקוליטיס הכיבית אינם שכיחים. כמו כן, לרוב ניתן למנוע אותם, בעיקר כשמדובר בחולים המטופלים כראוי, מתנהלים נכון ומנהלים מעקב שוטף אחר המחלה
עם זאת, קיימים הסיבוכים הבאים:

  • דמם רקטלי (דימום מפי הטבעת) משמעותי שמלווה באנמיה
  • היצרויות במעי הגס.
  • סרטן המעי הגס - חולי קוליטיס כיבית הינם בסיכון גבוה יותר ביחס לשאר האוכלוסייה, לפתח סרטן המעי הגס. הסיכון לכך גובר ככל שהמחלה מפושטת וממושכת יותר. לפיכך ועל מנת לזהות נגעים טרום ממאירים, דרוש מעקב קולונוסקופי. חשוב לדעת כי טיפול כולל מעקב קליני ואנדוסקופי נאות שנעשה במסגרת מסודרת ועל ידי רופא מנוסה בתחום, שמירה על תזונה מתאימה ומאוזנת, ונטילת תרופות מתאימות – כל אלה מורידים משמעותית את הסיכון לפתח סרטן המעי הגס, עד לרמה הדומה לכלל האוכלוסייה.
  • מגה-קולון טוקסי (התרחבות רעילה של המעי) – זהו מצב בו קיימת הרחבה ניכרת של המעי הגס, שעלולה לגרום לעיתים להינקבות המעי. מדובר בסיבוך מסוכן ביותר שכרוך בתמותה מוגברת, אך הוא מאוד נדיר.

 השורה התחתונה – תתנהלו נכון, תרגישו בריאים
כפי שכבר צוין בראשית מאמר זה, ההגדרה "חולה קוליטיס כיבית" אינה תואמת בהכרח  תמונה של אדם מוגבל או סובל. מדובר במחלה שברוב המקרים ניתן לשלוט בה באמצעות טיפול ומעקב נאותים, לרבות קבלת תמיכה רגשית מקצועית או אחרת. אפשר ומומלץ לחולי קוליטיס כיבית לנהל שגרת חיים רגילה, בוודאי בתקופות הפוגה של המחלה, וכמובן אין לשכוח את המפתח לניצחון כל חולי -  אופטימיות ושמחת חיים. תהיו בריאים!