תזונה ומחלות מעי דלקתיות – יש קשר? 
מחלות המעי הדלקתיות (ממ"ד) קרוהן וקוליטיס כיבית, יכולות להיחשב כשתי מחלות נפרדות, אך יש להן הרבה במשותף. שכיחותן של מחלות אלה נמצאת במגמת עלייה, כאשר מחקרים שונים מצביעים על גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים הקשורים להופעתן. גורמים סביבתיים אפשריים כוללים את פלורת המעיים (סביבת החיידקים שנמצאת במערכת העיכול), הנקה, עישון ותזונה. מקומה של התזונה במכלול הגורמים והסיבות לפריצתה של מחלת מעי דלקתית עדיין נחקר ללא ממצאים חד משמעיים.

למעשה עד היום טרם הוכח שמחלת מעי דלקתית נגרמת כתוצאה מתזונה ספציפית או נרפאת על ידי תזונה ספציפית. הטיפול התזונתי במחלת מעי דלקתית איננו חד משמעי, וזו הסיבה לכך שניתן למצוא המלצות תזונתיות רבות ושונות בקרב אנשי מקצוע ובמאגרי מידע שונים. באוויר נותרות השאלות: מהי אם כן חשיבות התזונה בהקשר למחלת מעי דלקתית? מהי השפעתה עליה אם בכלל? והחשוב מכול - מה בכל זאת ניתן לעשות או לא לעשות בהיבט התזונתי בזמן המחלה? שאלות אלו מתחדדות ומתעצמות כשמדובר בילדים חולי ממ"ד.

טיפול ומעקב תזונתי לילדים חולי ממ"ד – חובה!
כאמור, נושא התזונה הופך למשמעותי ביותר כשמדובר בילדים חולי קרוהן וקוליטיס כיבית. במסגרת הדיון בהקשר זה, חשוב להבין שני נושאים מרכזיים ואת הקשר ביניהם: האחד – תפקידו של המעי, והשני – חשיבות הגדילה בילדים. מחלות המעי הדלקתיות פוגעות בחלקים של מערכת העיכול, שתפקידם לספוג לגוף את חומרי המזון: חלבונים, סוכרים, שומנים, ויטמינים ומינרלים. יכולת הספיגה בזמן מחלה פעילה נפגעת, הן בשל הפגיעה בשכבת רירית המעי והן בשל הדלקת עצמה, המפרישה חומרים אשר תורמים לפגיעה בספיגה. מצב כזה של חוסר ספיגה עלול להוביל לעיכוב בגדילה, נושא המקבל חשיבות עליונה בילדים ומתבגרים הנמצאים בשיא תקופת הגדילה והצמיחה. בנוסף לפגיעה אפשרית בספיגת אבות המזון וכתוצאה מהתסמינים הלא נעימים של המחלה (שלשולים, כאבי בטן, חום ועוד) קיימת ירידה בתיאבון.

זאת ועוד, חלק מהחולים מפתחים פחד מאכילה מחשש שהיא תחמיר את התסמינים. לעיתים, גם לטיפולים התרופתיים השונים עלולות להיות תופעות לוואי אשר משפיעות על צריכת המזון ותורמות אף הן לחוסר הספיגה. בשל כל האמור לעיל, ילדים חולי מחלות מעי דלקתיות חייבים להיות במעקב רפואי ותזונתי מסודר, הכולל בדיקות דם, עקומות גדילה ככלי לניטור, ובניית  תפריט יומי ותכנית תזונתית כוללת. מטרת המעקב והטיפול התזונתי היא לאפשר גדילה והתפתחות תקינים תוך דאגה למתן אבות המזון, השלמת חסרים תזונתיים והקלה על התסמינים. חשוב להדגיש כי לא קיים תפריט אחד שמתאים לכולם, וכי תכנית הטיפול התזונתי צריכה להיות מותאמת באופן אישי עבור כל ילד.

תזונה בתקופות רגיעה והתקלחות התלקחות
בתקופות רגיעה של המחלה לא קיימות המלצות או מגבלות תזונתיות מיוחדות, מעבר למומלץ לכלל אוכלוסיית הילדים והמתבגרים. עם זאת, אין לשכוח שהמחלה קיימת ברקע, ולפיכך יש לספק לגוף תזונה מספקת, כשהעדיפות הינה לאוכל ביתי מבושל על פני אוכל תעשייתי ומשומר. ישנם מחקרים המדברים על הקשר בין התזונה של העידן המודרני לבין העלייה בשכיחות מחלות מעי דלקתיות, שכן המזון המהיר/ תעשייתי/המשומר מכיל כמויות גדולות של מלחים, שומנים, חומרים משמרים ועוד. כמו כן, יש לדאוג לצריכה מספקת של סידן ממוצרי חלב, שכן כשליש מחולי הקרוהן חווים ירידה בצפיפות העצם, הן כתוצאה ממהלך המחלה והן כתוצאה מהטיפול בסטרואידים. 

באשר לתקופות בהן המחלה פעילה,  רוב אנשי המקצוע מאמינים כי תזונה קלה לעיכול יכולה לתרום להקלה על התסמינים, בתנאי שאינה פוגעת בצריכת המזון של הילד. כלומר, חשוב להמשיך לאכול בצורה נאותה, ובמידה ונדרשת השלמה תזונתית, הצוות המטפל ישקול תוספת של ויטמינים או משקאות העשרה.

כן או לא לאכול? 

חלב ומוצריו – חלב ומוצריו עשירים במינרל ורכיב תזונתי חשוב: הסידן, המעורב בתהליך הגדילה. לעיתים, כתוצאה מהדלקת, הסוכר שנמצא בחלב (לקטוז) אינו מתפרק במעי, וגורם לאי נעימות בבטן. כתוצאה מכך, ישנה נטייה גורפת מצד חולי ממ"ד, מבוגרים וילדים, להימנע מאכילת מוצרי חלב, אם על דעת עצמם ואם בעקבות המלצה, כאשר לא תמיד הדבר מוצדק או נדרש, נהפוך הוא. כאמור, לעיתים,  עקב המחלה או נטילת סטרואידים, כמות הסידן בגוף יורדת ועלולה לגרום לאוסטיאופניה או אוסטיאופורוזיס (דרגה חמורה יותר של דלדול מסת העצם). כמו כן, רק אחוז מסוים מהחולים יחווה הפרעה בעיכול לקטוז (סוכר החלב), וגם במקרים אלו ניתן עדיין לאכול גבינות קשות, יוגורטים המכילים חיידקים פרוביוטיים המנצלים את הלקטוז בעצמם, חלב דל לקטוז וקוטג'. לפיכך, מומלץ להתייעץ עם הרופא והדיאטנית, שינחו אתכם אלו מוצרי חלב אפשר להמשיך לצרוך, או אם נדרש לנטול תוסף תזונה כלשהו, על מנת שהחולה יצרוך סידן ברמה הנדרשת לו. 

סיבים תזונתיים – גם בנושא זה קיים חוסר בהירות. סיבים תזונתיים הם רב סוכרים, דהיינו שרשראות ארוכות של סוכרים, שאינם עוברים פירוק במעי, ולעיתים עלולים לגרום לאי נוחות במערכת העיכול. סיבים תזונתיים נמצאים בכמות גדולה בירקות ופירות, דגנים מלאים (לחם מחיטה מלאה, אורז מלא), אגוזים ושקדים, שומשום ועוד. כאשר המעי מודלק בצורה חריפה, המעבר הפנימי שלו נעשה צר. במצב כזה, לא מומלץ לצרוך סיבים תזונתיים בכמות גדולה, שכן הם עלולים לגרום לחסימה. לפיכך, ניתן להקטין באופן זמני את כמות הסיבים בתפריט בהתייעצות עם דיאטנית ולהתאים תפריט קל לעיכול ומאוזן תזונתית. חשוב לציין כי חולים בעלי נטייה להיצרויות וחסימות מעי צריכים להקפיד על תזונה דלת סיבים באופן קבוע.

חומצות שומן חיוניות (אומגה 3) - אומגה 3 היא חומצת שומן חיונית, שמקורה בעיקר בשמן דגים. חומצת שומן זו נחקרה ונמצאה כבעלת השפעה מיטיבה על חומרים מעוררי דלקת. במספר מחקרים נרמז על יכולתן של חומצות שומן חיוניות לשמר הפוגה בקרב חולי קרוהן, אך עדיין דרוש לכך מחקר נוסף. בהחלט ניתן לשלב בתפריט אכילת דגים פעם-פעמיים בשבוע. ההמלצה מתייחסת בעיקר לדגי ים כמו טונה, סלומון וסול. בכל מקרה, חשוב להתייעץ בנושא עם הדיאטנית. 
תכשירי מזון לטיפול במחלת הקרוהן - ישנם ילדים חולי קרוהן המוזנים בזמן התלקחות המחלה באופן בלעדי מתכשיר מזון רפואי נוזלי, ללא כל תוספת מזון אחרת. תזונה כזו, כמו מתן סטרואידים במצבי מחלה חריפים לתקופה של 8-6 שבועות, נמצאה במחקרים כיעילה. טיפול זה משפיע לטובה על רירית המעי, אך הוא איננו פשוט ואינו מתאים לכל ילד. לפיכך, ההחלטה לגביו צריכה להיעשות בשיתוף הצוות המקצועי המטפל.

לסיכום, הנושא התזונתי במחלות מעי דלקתיות באוכלוסיית החולים בכלל ואצל ילדים בפרט, הינו תחום מרתק, הנחקר רבות ובכיוונים שונים – הן כתורם לפרוץ המחלה והן כמסייע לריפוי. כשמדובר בילדים חולי ממ"ד, נושא זה הופך למשמעותי ביותר בשל החשש מפגיעה בגדילה. לאור המידע העדכני שסקרנו במאמר זה, ניתן לסכם ולומר שהטיפול התזונתי צריך להינתן באופן אינדיווידואלי בהתאם למצב החולה, תסמיניו, רגישויותיו והיותו בתקופת רגיעה או התלקחות. לפיכך, חשוב לקבל ייעוץ מתאים ופרטני מהצוות המקצועי המטפל, על מנת לספק לילד תזונה אופטימלית ולמנוע פגיעה בגדילתו.