אנמיה – חלק מ"החבילה"?
מחלות מעי דלקתיות IBD) Inflammatory Bowel Disease) הינן מחלות כרוניות, המתבטאות בדלקת באזורים שונים של המעי. תחת הגדרה זו נמנות שתי מחלות: מחלת הקרוהן  - Crohn's Disease, ומחלת הקוליטיס הכיבית (דלקת מעי גס כיבית) - Ulcerative Colitis. 
כ-30% מהחולים במחלות מעי דלקתיות סובלים מאנמיה כתוצאה מסיבות שונות שיפורטו להלן. הטיפול באנמיה במחלות מעי דלקתיות מותאם על פי הסיבה ממנה היא נובעת. בכל מקרה, אנמיה היא תופעה שעלולה להשפיע על איכות חייהם של חולי קרוהן וקוליטיס. כך למשל, עייפות כרונית שהינה תסמין שכיח בחולים אלה, עלולה לנבוע מאנמיה ולפגוע בתפקודם ובאיכות חייהם, לא פחות מכאבי הבטן והשלשולים השכיחים במחלות אלה.  
 
מהי אנמיה
על מנת להבין מהי אנמיה, יש להבין את תהליך הנשימה. כאשר אנו נושמים, אנו מכניסים חמצן לריאות. החמצן מועבר מהריאות לשאר הגוף בעזרת זרם הדם שבגופנו, כשהוא נישא על גבי כדוריות דם אדומות. אלו משמשות מעין "סירות" המעבירות חלקיקי חמצן לכל תא בגוף. כדוריות הדם האדומות מיוצרות בעצמות באזור פריך וספוגי הנקרא מח העצם. תוחלת חייהן נמשכת כשלושה חודשים, ועם "מותן" מיוצרות כדוריות דם אדומות חדשות במקומן. על הכדוריות האדומות נמצא חלבון בשם המוגלובין, המהווה מעין חומר "הדבקה" לחמצן. החמצן שנישא על גבי כדוריות הדם האדומות נקשר להמוגלובין. ללא ההמוגלובין, הכדוריות לא תוכלנה לשנע חמצן לשאר תאי הגוף. זרם הדם מכיל חלקיקים נוספים מלבד כדוריות דם אדומות: כדוריות דם לבנות שהן חלק ממערכת ההגנה והחיסון של הגוף, וטסיות דם שתפקידן לעזור לדם להיקרש. 
אנמיה הינה מצב בו הדם לא מצליח לשאת מספיק חמצן לגוף. מצב כזה יכול להיגרם כאשר אין מספיק כדוריות דם אדומות שנושאות חמצן, או כאשר כמות ההמוגלובין המשמש כדבק לחמצן  נמוכה. 

מה חשים כשיש אנמיה? 
ישנם ילדים או מבוגרים הסובלים מאנמיה וכלל אינם מודעים לכך, שכן לעיתים אנמיה קיימת מבלי שחשים בה. עם זאת, במקרים רבים אנמיה מלווה בתופעות כגון: חיוורון, דופק מהיר, חוסר תיאבון, כאבי ראש, בעיות ריכוז וזיכרון והפרעות שינה. אנמיה חמורה מלווה בתחושת עייפות וחולשה.

כיצד מאבחנים אנמיה?
ניתן לאבחן אנמיה על ידי בדיקת דם, שבודקת את רמת ההמוגלובין, רמת הברזל (iron) ומאגרי הברזל (ferritin), רמת החומצה פולית וערכי ויטמין B12. הרמה התקינה של ההמוגלובין משתנה בהתאם לגיל ולמין. על פי קביעת ארגון הבריאות העולמי, אנמיה קיימת כאשר רמת ההמוגלובין נמוכה מ-13 גרם בדציליטר בגברים או 12 גרם בדציליטר בנשים. אנמיה חמורה מוגדרת כריכוז המוגלובין של 8 גרם בדציליטר או פחות.
כדאי לזכור, שערכי הפריטין, שהינו חלבון האחראי על אחסון הברזל, עלולים לעלות במצבי דלקת, ולכן רמה גבוהה שלו בעת התלקחות דלקת, אינה מראה באופן מדויק את מאגרי הברזל, שיכולים להיות נמוכים.

הסיבות לאנמיה במחלות מעי דלקתיות
אנמיה במחלות מעי דלקתיות יכולה לנבוע כתוצאה מכמה גורמים:  

  • אנמיה על רקע מחסור במינרלים וויטמינים - "המפעל" לייצור כדוריות דם אדומות במח העצם זקוק ל"חומרי בנייה" לייצור הכדוריות. אחד החומרים הנדרשים הוא ההמוגלובין, אותו חלבון ש"מדביק" את החמצן, ושהמקור העיקרי שלו הוא ברזל המצוי במזונות שונים. כאשר אין מספיק ברזל בגוף, אין מספיק חומרי בנייה לייצור ההמוגלובין, ואין מספיק כדוריות דם אדומות. אנמיה יכולה להיווצר גם במצב שמיוצרות מספיק כדוריות דם אדומות אך הן מכילות כמות קטנה של המוגלובין. במקרים אלו מומלץ לקבל תוספי ברזל בכדורים או ישירות לזרם הדם דרך הווריד. מבין סוגי האנמיה השונים, אנמיה כתוצאה מחוסר ברזל היא הנפוצה ביותר.
    חומרי בנייה נוספים לייצור הכדוריות האדומות הם ויטמינים חשובים, כגון חומצה פולית וויטמין B12, שאף הם נספגים בגוף ממזונות העשירים בהם. במחלות מעי דלקתיות עלול להיווצר חוסר בברזל או באחד מהוויטמינים הללו, אם כתוצאה מתזונה לקויה ואם בשל ספיגה נמוכה של מרכיבים מהמזון עקב היותו של המעי חולה.
  • אנמיה הנגרמת על ידי מחלה כרונית או דלקת - במחלה כרונית, כגון מחלות המעי הדלקתיות, קיימת הפעלה כרונית של מערכת החיסון. במצב זה, מחזור הברזל בגוף נפגע, שכן ספיגת הברזל נפגעת. אחסון ושחרור הברזל ממאגריו בגוף נחסם חלקית, כך שכמות הברזל הזמינה לייצור המוגלובין פוחתת. בהמשך פוחתת גם כמות הכדוריות האדומות המיוצרות. כמו כן, במחלות כרוניות, ביניהן נמנות הקרוהן והקוליטיס הכיבית, משך חיי הכדוריות האדומות יכול להתקצר.
  • אנמיה עקב תרופות - לעיתים אנמיה יכולה לנבוע משימוש בתרופות שונות. בחולי IBD מדובר בתרופות נוגדות דלקת שעלולות לגרום לאנמיה. כמובן שבמהלך הטיפול בתרופות אלה מנוטרת רמת ההמוגלובין.
  • אנמיה עקב איבוד דם – אנמיה יכולה לנבוע מאיבוד כדוריות דם, כאשר הדם זורם מחוץ לגוף וכך "הולך לאיבוד". מצב כזה קורה כשיש פצע מדמם, או אצל נשים המאבדות דם בימי  הווסת. איבוד דם במחלות מעי דלקתיות עלול להיגרם מהיווצרות כיבים (פצעים) מדממים במעי. במקרים אלה, טיפול במחלת המעי הדלקתית עשוי לתרום לריפוי הדלקת, לספיגה טובה יותר של "חומרי בנייה", להפחתה בהרס כדוריות דם אדומות, וכתוצאה מכך למניעה או הפחתה של איבוד דם כתוצאה מפצעים מדממים במעי.

הטיפול באנמיה – בהתאם לסיבה
הטיפול באנמיה נעשה בהתאם לסיבה והמקור מהם נובעת התופעה:

  • באנמיה הנגרמת כתוצאה ממחסור בוויטמינים ומינרלים - הטיפול המומלץ הינו הדרכה והתאמה תזונתית כולל נטילת תוספים, בהתאם למחסור, דרך הפה. כאמור, מחסור בברזל הינו השכיח ביותר ולכן נתמקד בו. מזונות עשירים בברזל הם: בשר אדום ומוצרי בשר, דגני בוקר מועשרים, ירקות ירוקים עליים, קטניות, שומשום, תמרים, משמש, אגוזים ועוד. הגוף סופג רק 15%-5% מהברזל שבמזון העובר דרך מערכת העיכול. אכילת מזונות עשירים בוויטמיןC  מסייעת להגדלת ספיגת הברזל מהמזון. בין המזונות המפחיתים את ספיגת הברזל נמנים: תה, חלב ומוצריו, קפה ומוצרים מקמח לבן. לפיכך, מומלץ ליטול תכשירי ברזל שלא בסמוך לאכילת מזונות אלה, על מנת למנוע הפרעה בספיגת הברזל.
  • על אף שמקורות תזונתיים יכולים לשמור על כמות ברזל מספקת בגוף, לא סביר שאנמיה בחולי מחלות מעי דלקתיות תתוקן בעזרת תזונה בלבד. ייתכן ויהיה צורך להיעזר בנטילת תוספי ברזל דרך הפה, הקיימים בצורת כדורים או סירופ, ומכילים כמויות ברזל שונות. במצב של מחסור קריטי בברזל ואנמיה משמעותית, קיימת אפשרות למתן ברזל תוך-וורידי, על ידי תכשיר ברזל המוזרק או ניתן לעירוי לתוך הווריד ונישא בזרם הדם.
  • באנמיה הנגרמת עקב שימוש בתרופות – כאשר האנמיה נובעת משימוש בתרופה כלשהי, מפחיתים את מינון התרופה או מחליפים אותה.
  • באנמיה הנגרמת על ידי מחלה כרונית/דלקת ואנמיה על רקע איבוד דם – במקרים אלה, האנמיה נגרמת כתוצאה מהתלקחות המחלה הבסיסית, הגורמת לספיגה לקויה של הברזל, חוסר יכולת לנצל ברזל מהמאגרים בגוף ואיבוד דם. טיפול הולם בהתלקחות הדלקת במעי, שייצור הפוגה בפעילות המחלה באמצעות התרופות המקובלות, הינו אבן יסוד בטיפול באנמיה.
  • לסיכום, חולים במחלות מעי דלקתיות נמצאים בסיכון לאנמיה מסיבות שונות. טיפול מותאם בדלקת במעי הינו הבסיס לטיפול באנמיה בחולים אלה. פרט לכך, קיימים טיפולים נוספים בהתאם לסיבות הגורמות לאנמיה.