נשים, בואו נדבר על זה...
בשנים האחרונות קיימת עלייה בשכיחות מחלות המעי הדלקתיות בעולם (IBD). הגם שלכוח הנשי יש סגולות משלו, מסתבר שגם הוא לא יכול לחמוק ממחלות אלה. בעוד שכיחות מחלת הקוליטיס הכיבית שווה בין גברים ונשים, מחלת הקרוהן מדווחת כשכיחה מעט יותר בנשים (ביחס של 1.0:1.8). היות ולפחות מחצית מחולי ה-IBD הן חולות, ישנה חשיבות מרובה לשים דגש על צרכיהן המיוחדים של הנשים בהקשר למחלת המעי הדלקתית. רוב הספרות המדעית שדנה בנושא זה מתמדת בעיקר בזיקה להריון, אולם קיימים נושאים רבים המעסיקים חולות IBD, שאינם קשורים בהריון ובלידה. זה המקום להרחיב מעט במידע בנושאי דימוי הגוף והמיניות, המחזור החודשי, אמצעי מניעה, בדיקות סקר למניעת סרטן צוואר הרחם, טיפול הורמונלי תחליפי בגיל המעבר ועוד.

הפגיעה ביחסי מין
רבים מהסימפטומים המלווים את מחלות המעי הדלקתיות משפיעים על דימוי הגוף ועל מיניות החולה. במחקר שנערך על כ-50 חולות IBD לעומת נבדקות בריאות, 24% מהחולות דווחו על הימנעות מיחסי מין, לעומת 4% מהנשים הבריאות בנות אותו גיל. בהתאם לדיווח, הסיבה הנפוצה ביותר להפחתה בתכיפות יחסי המין הייתה כאבים בזמן קיום היחסים.  סיבה זו עלתה אצל 60% מהחולות. סיבות נוספות שדווחו כגורם להפחתה בקיום יחסי  מין, היו כאבי בטן, שלשולים ופחד מאי שליטה בצואה. 

מסתבר שרק מיעוט מהרופאים דנים עם החולות בנושא הרגיש הזה – וחבל שכך! על מנת לאפשר קיום אורח חיים תקין בזוגיות ובמיניות, חשוב מאוד שהאישה החולה תיידע את הרופא המטפל באשר לבעיות וכאבים הקשורים ל- IBD ומפריעים בעת קיום יחסי מין.

המחזור החודשי
התסמונת הקדם-וסתית (PMS) המשפיעה על האישה בדרך כלל בעשרת הימים הקודמים למחזור החודשי, ידועה היטב מאז שתוארה לראשונה ב-1973. השינויים ההורמונאליים החלים בעת המחזור משפיעים על מערכת העיכול וגורמים לבחילות, עצירות ו/או שלשולים. התסמונת הקדם-וסתית מאופיינת גם בנטייה לרגזנות ולדיכאון. במחקר שפורסם בשנת 1998 נבדקו בהקשר לתסמונת זו נשים הסובלות ממחלות מעי דלקתיות בהשוואה לנשים בריאות ולנשים הסובלות מ-IBS (תסמונת המעי הרגיז). 93% מכלל הנשים הנבדקות דווחו על תסמינים קדם-וסתיים, שהשכיחים בהם היו נטייה לרגזנות, דיכאון ועלייה במשקל.

חולות קרוהן סבלו מתסמינים רבים יותר מאשר נשים בריאות, לרבות מבחילה. לחולות IBD הייתה נטייה למחזוריות של היציאות, כאשר שלשול היה הסמפטום הנפוץ ביותר. מחקר חדש שפורסם בנושא בשנת 2012 הצביע על כך, שחולות קרוהן סובלות יותר מנשים בריאות, משלשולים בתקופה הטרום וסתית. חולות ה-IBD בכללן נוטות יותר לשלשולים במהלך המחזור. מנתונים אלה עולה כי הורמוני המין משפיעים על תדירות ואופן היציאות בייחוד אצל חולות IBD.
מכאן, שיש להתחשב בכך בעת ההחלטה על שינוי בטיפול בחולות הקרוהן כאשר קיים חשד להחמרה במחלה. בעת החמרה כזו יכולים להיגרם שינויים בתדירות המחזור החודשי. במידה וקיימת מחלה קשה עם ירידה קיצונית במשקל, המחזור אף יכול להיפסק לחלוטין. לרוב, עם השגת ההפוגה במחלה, המחזור החודשי ישוב לסדרו.

שימוש באמצעי מניעה בקרב חולות IBD 
ממחקר שנערך בארה"ב עולה כי חולות IBD נמנעות מהולדת ילדים באופן משמעותי יותר מהנשים באוכלוסיה הכללית (קרוהן - 18%, קוליטיס - 14%, לעומת 6.2% באוכלוסייה הכללית). לחולות IBD היו פחות ילדים מאשר ביחס לממוצע הכללי. 

אמצעי המניעה הנפוץ ביותר הינו גלולות למניעת הריון, ולאחריו שיטת החסימה המכנית וההימנעות. קיימת חשיבות מרובה להתאמת אמצעי המניעה לחולות IBD. באופן כללי, לשיטת החסימה המכנית ישנם אחוזי כישלון גבוהים יותר, מה שעלול לגרום להריון בסיכון גבוה מאוד אצל חולות, הנוטלות תרופות מסוכנות לעובר, או תרופות מחקר שהשפעתן על העובר טרם ידועה. 

השימוש בהתקן תוך רחמי בעת טיפול המדכא את מערכת החיסון שנוי במחלוקת. בספרות הרפואית קיימים מספר דיווחים על החמרה במחלת המעי הדלקתית לאחר הכנסת התקן תוך רחמי. עם זאת, סיבוכים מההתקן יכולים בטעות להתפרש כהחמרה במחלת המעי בעוד יתכן שמדובר בזיהום אפשרי באגן. 

באשר לגלולות - מרבית ספיגתן נעשית במעי הדק. בחולות הסובלות מתת ספיגה עקב מחלת קרוהן במעי הדק, תיתכן ספיגה לא מספקת של הגלולות. עד היום לא הוכח כי גלולות גורמות להתלקחות מחלת המעי הדלקתית. סיכון נוסף הקשור בשימוש בגלולות למניעת הריון כרוך בעלייה באירועים טרומבוטיים ( חסימת כלי דם) כתוצאה מעלייה בקרישיות הדם. ידוע כי מחלת מעי דלקתית, בייחוד בשלב האקטיבי שלה, מעלה את הסיכון לאירועים אלו. עם זאת, לא קיימים מחקרים בספרות, המצביעים על עלייה ספציפית בסיכון לחולות IBD הנוטלות גלולות. לעומת זאת, מחקרים סטטיסטיים הראו עלייה בסיכון לפתח IBD בעת שימוש בגלולות למניעת הריון. 

לנוכח האמור, ברורה חשיבות ההתאמה של אמצעי המניעה לאישה שחולה ב-IBD.  
ההחלטה לגבי סוג אמצעי המניעה הרצוי צריכה להתקבל לאחר עיון בכל גורמי הסיכון, ולאור ההעדפות האישיות של כל מטופלת.

הסיכון לסרטן צוואר הרחם
קיים מידע סותר במחקרים לגבי הסיכון הצפוי לחולות IBD  בהקשר לשינויים ברירית צוואר הרחם. על פי הנתונים, טיפול בתרופות המדכאות את מערכת החיסון יכול לגרום לשינויים שכאלה, ולכן חולות המטופלות בתרופות מסוג זה זקוקות למעקב גניקולוגי סדיר. כמו כן, יש מקום לשקול את חיסונן של נשים אלה למניעת סרטן צוואר הרחם.

מנופאוזה/טיפול הורמונלי תחליפי
מידע סותר קיים במחקרים גם באשר לאפשרות שמחלת ה-IBD עלולה לגרום למנופאוזה מוקדמת. בכל מקרה, נמצא אפקט מגן לטיפול הורמונלי תחליפי לחולות IBD. נמצא שאלו אשר טופלו בטיפול הורמונלי תחליפי סבלו ב-82% פחות מהתלקחויות המחלה, מאשר נשים שלא טופלו בשנתיים הראשונות למנופאוזה. אצל חולות שטופלו בטיפול התחליפי וסבלו מהתלקחות המחלה - זו הייתה קלה יותר. 
בכל מקרה, ההחלטה על טיפול הורמונלי תחליפי חייבת להתקבל באופן אישי לגבי כל חולה, בהתחשב בתסמינים שלה, במחלות הרקע ובהיסטוריה הרפואית המשפחתית.

אוסטאופורוזיס
אוסטאופורוזיס הינה מחלת עצמות, המאופיינת בירידה בחוזק העצם ובסיכון מוגבר לשברים. מקור המילה מהשפה היוונית, ומשמעותה "עצם מחוררת" ("אוסטאו" - עצם, "פורוזיס" – מחוררת). אוסטאופניה הינה תופעה של ירידה קלה יותר בצפיפות העצם, ללא סיכון מוגבר לשברים. 

ירידה בצפיפות העצם היא אחת מהתופעות המלוות חולי IBD. לחולים אלה יש גורמי סיכון רבים לירידה בצפיפות העצם, ביניהם: הפרעות בספיגת הסידן וויטמין D, משקל גוף נמוך, טיפול בסטרואידים, אכילה לא מספקת של סידן וויטמין D עקב הימנעות מאכילת מוצרי חלב ועוד. אוסטאופורוזיס נמצא בכ- 42-15% מחולי ה- IBD, ואוסטאופניה  ב- 77-22%. הסיכון לשברים בקרב חולי ה- IBD גבוה יותר מזה של כלל האוכלוסייה, ועומד על 40-20%. למרות שבאוכלוסייה הכללית עיקר הסובלות מאוסטאופורוזיס הינן  נשים בגיל הבלות, הרי שבקרב חוליIBD  הסיכון לאוסטאופורוזיס ושברים שווה בקרב גברים ונשים. בשנת 2003 הוציא איגוד הגסטרואנטרולוגים האמריקאי הנחיות לבדיקת סקר לאוסטאופורוזיס על ידי בדיקת צפיפות העצם בחולי IBD. בהנחיות הומלץ על בדיקת חולים מעל גיל 50, חולים המטופלים בסטרואידים לעיתים קרובות וחולים עם היסטוריה של שברים.

רוצות לשפר? יש מה לעשות!
בקרב חולי IBD ישנה חשיבות מרובה לתזונה מרובת סידן. מומלץ לצרוך 1,000 מ"ג סידן ליום עד גיל 50, ו-1,500 מ"ג ביום מעל גיל זה. כמו כן, יש לשים לב לרמות תקינות של ויטמין D, ובמידה וקיים בו חוסר, יש לנטול מינונים קבועים של כ- 400-800 יחידות ליום.

הטיפול בביספוספונטים  הוכח כיעיל במניעה וטיפול באוסטאופורוזיס כתוצאה מנטילת סטרואידים. האיגוד הגסטרואנטרולוגי האמריקאי ממליץ על טיפול בביספוספונטים בחולים עם אוסטאופורוזיס ידועה, חולים הסובלים משברים, וחולים המטופלים בסטרואידים למשך יותר מ-3 חודשים. 

הטיפול באסטרוגן בנשים בגיל הבלות יכול לעזור במניעת אוסטאופורוזיס, אולם כפי שנכתב לעיל בסעיף הדן בטיפול בהורמונים תחליפיים, יש לשקול טיפול זה באופן אישי לגבי כל חולה בהתאם להיסטוריה הרפואית האישית והמשפחתית שלה. 

לסיכום, ישנה חשיבות מרובה לזיהוי מוקדם, מניעה וטיפול באוסטאופורוזיס בחולי IBD. לשם כך מומלץ להם לבצע בדיקת צפיפות עצם בתדירות גבוהה כנדרש.