ניתוחים במחלת קרוהן – על מה ולמה?
מחלת הקרוהן הינה מחלה דלקתית כרונית של מערכת העיכול. לרוב, הטיפול במחלה מתבסס על מתן תרופות ותמיכה תזונתית. עם זאת, ישנם מצבים בהם הרופאים מציעים לחולה הקרוהן ניתוח כחלק מהטיפול במחלה. אפשרות זו נשמרת לרוב למצבים בהם אין טיפול אחר יעיל במחלה. חשוב לציין כי לא קיים כיום ניתוח שמרפא את מחלת הקרוהן, אך ברוב המקרים ניתוח יאפשר להגיע לתקופה של הפוגה, בה יושגו שיפור באיכות החיים וכן עלייה במשקל, וצמיחה לגובה אצל ילדים.

משמעות הניתוח לגבי ילדים חולי קרוהן
מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות מצביעים על כך שהשכיחות של ניתוחים בילדים חולי קרוהן נמוכה משמעותית מהמדווח במבוגרים (28% לעומת 70-40% תוך 10 שנים מאבחון המחלה). עוד נמצא, כי חלק מהתרופות בהם משתמשים במחלת הקרוהן כמו תרופות ביולוגיות, מפחית את הסיכוי לניתוח. מאידך, ידוע כי לא מומלץ לדחות ניתוחים במצבים בהם יש כבר סיבוכים קשים. זאת מאחר ויכולה להיגרם פגיעה בגדילה של הילד, או שדחייה עלולה לגרור צורך בניתוח מורכב יותר. כמו כן, איחור בבצוע ניתוח יכול לקצר את תקופת ההפוגה ממנה ייהנה הילד. במקרים קיצוניים יותר, דחייה תעלה גם צורך בניתוחים נוספים.

מצבים המובילים לניתוח
חולה במחלת הקרוהן יופנה לניתוח במקרים הבאים:

1.    חוסר הצלחה של הטיפול התרופתי, הכולל מצבים כגון:  

  • למרות הטיפול התרופתי לא מושגת הפוגה, והחולה ממשיך לסבול ממחלה פעילה וקשה. הוא סובל באופן יומיומי מכאבי בטן, שלשול, ירידה במשקל או תסמינים אחרים המאפיינים את המחלה.
  • נער או נערה שלמרות הטיפול הפסיקו לגדול (לצמוח לגובה), או שהם גדלים בקצב איטי מאוד, או שאינם מתחילים להראות סימני התבגרות בהתאם למצופה בגילם.
  • חולים שטופלו על ידי סטרואידים ובכל פעם שמנסים לגמול אותם (להפסיק את הטיפול) או לרדת במינון הסטרואידים, מופיעה אצלם התלקחות (חזרה של התסמינים הגופניים ו/או המעבדתיים של מחלת הקרוהן).

2.    תופעות לוואי - הטיפול התרופתי שניתן לחולה הצליח, אך החולה פיתח כתוצאה ממנו תופעות לוואי, שאינן מאפשרות להמשיך בטיפול התרופתי, או שלא מומלץ להמשיך בו בגינן.

3.   פיתוח סיבוכים של מחלת הקרוהן, ביניהם לדוגמה:

  • היצרות משמעותית של המעי, המתבטאת בתופעות של קושי לאכול, ירידה בתיאבון, כאב בטן חוזר סביב האכילה, או במצבים קיצוניים אפילו חסימה מלאה של המעי, המתבטאת בכאב בטן חזק ובהקאות.
  • מצב קיצוני בו נוצר נקב, חור במעי - זהו מצב שמחייב ניתוח בהקדם.
  • פיסטולה - מצב בו נוצר קשר לא רגיל בין המעי לחלק אחר במעי או לאיבר אחר, כגון כיס שתן, כיס עור, שלא ניתן להשתלט עליו באמצעות טיפול תרופתי. 
  • מורסה - היווצרות כיס המכיל נוזל מזוהם, שלא ניתן לטפל בו תרופתית ויש לנקזו. כיס כזה יכול להיווצר בתוך הבטן או סביב פי הטבעת.
  • מעורבות של איזור פי הטבעת הינה שכיחה במחלת הקרוהן. לעיתים כאשר לא ניתן להשתלט על המחלה ומופיעים בעקבותיה סיבוכים כמו מורסות, היצרות באזור פי הטבעת או כאב בלתי נסבל -  יש לבצע ניתוח.

ההחלטה על ביצוע ניתוח תתקבל בשיתוף עם המטופל ובני משפחתו. זאת לאחר שהרופא (לרוב גסטרואנטרולוג) שעוקב אחר החולה, וכן כירורג (רופא מנתח), החליטו כי כחלק מהטיפול במחלה, על המטופל לעבור ניתוח. זאת מתוך מטרה לאפשר  לו לנהל אורח חיים רגיל כמו שיש לכל ילד – לגדול, לשחק, ליהנות ולשמור על מצב תזונתי תקין.

רגע לפני הניתוח...
לקראת מועד הניתוח, הכירורג יבדוק היטב את החולה. יתכן שבשלב זה יידרש ביצוע של בדיקות הדמיה כמו טומוגרפיה ממוחשבת (CT) של הבטן/מעי, או תהודה מגנטית של המעי. בנוסף, יש לבצע הערכה תזונתית של החולה, שכן חשוב מאוד להגיע לניתוח במצב תזונתי טוב ככל האפשר. לעיתים יש צורך בשיפור המצב התזונתי, כולל בהזנה על ידי פורמולה מועשרת או אפילו הזנה תוך ורידית. שיפור המצב התזונתי משפר את סיכויי הצלחת הניתוח.  

סוגי הניתוחים
קיימים מספר סוגי ניתוחים בהתאם לבעיה ממנה המטופל סובל:
1.    ניתוחים לכריתת מעי -  במהלך הניתוח כורתים את האיזור החולה מבלי לפגוע באיזורים בריאים. בהמשך הניתוח מחברים בין החלקים הבריאים.  במצבים נדירים לא ניתן לחבר בין חלקי המעי, ואז יש צורך ביצירת פתח ניקוז בדופן הבטן, הנקרא אילאוסטומי או קולוסטומי. פתח זה ינקז את ההפרשות (צואה) ממערכת העיכול לשקית. חשוב לזכור כי לעיתים מצב זה הינו זמני. כמו כן, גם אם יש צורך בביצוע סטומה, המטופל יוכל לנהל לאחר הניתוח חיים רגילים ללא מגבלות, ואפילו יוכל לרחוץ בים. הסטומה אינה נראית דרך הבגדים, וכן לא מריחים את ההפרשות המתנקזות בה. 
בשנים האחרונות, מרבית הניתוחים לכריתת מעי מתבצעים בשיטה לפרוסקופית. הניתוחים בשיטה זו מבוצעים באמצעות חתכים זעירים, דרכם מוחדרים מצלמה קטנה ומכשירים שונים המשמשים לביצוע ניתוחים. בשל השימוש בחתכים קטנים יותר, ההתאוששות מהניתוח מהירה וקלה יותר, עם סיכון מופחת לזיהומים של החתך הניתוחי, ועם פחות הידבקויות תוך בטניות בהשוואה לניתוחים בהם מתבצעת פתיחת בטן ("פתוחים"). בניתוחי כריתת מעי גס, השיטה הלפרוסקופית משיגה תוצאות טובות יותר בכמה אספקטים בהשוואה לניתוחים המסורתיים בשיטה הפתוחה: המעי חוזר לתפקד מהר יותר, והמטופל יכול להתחיל לאכול בשלב מוקדם יותר. כמו כן, התחלואה סביב הניתוח ומשך זמן האשפוז לאחר הניתוח - שניהם קצרים יותר. מבחינת הישנות המחלה לאחר הניתוח, אין הבדל בין השיטה הלפרוסקופית לבין השיטה הפתוחה. לעיתים, כאשר הניתוח הינו מורכב או כאשר המנתח פחות מנוסה בשיטת הניתוח הלפרוסקופית, הניתוח מתבצע בשיטה המסורתית, השיטה הפתוחה.

2.    ניתוח לניקוז אבצס (כיס עם נוזל מזוהם) - בדרך כלל מדובר בכיס גדול יחסית שלא ניתן להשתלט עליו בעזרת טיפול תרופתי, או שנכשל הניסיון לנקזו ללא ניתוח, תחת הדמיה טומוגרפיה ממוחשבת(CT) או הדמיה על קולית (אולטראסאונד).

3.    סטריקטורופלסטי – STRICTUREPLASTY - הרחבה של איזור מוצר מבלי לכרות אותו.

4.    ניתוחים באיזור פי הטבעת - חלק מחולי הקרוהן סובלים ממחלה פריאנלית כמו פיסורה או פיסטולה (פתח מהמעי לעור). כאשר לא מושגת תגובה מספקת לטיפולים התרופתיים הקיימים, החולה מופנה לפעולה ניתוחית הממוקדת לאיזור פי הטבעת. לרוב, המנתח יבצע בדיקה לפיה יחליט אם אכן יש צורך להמשיך ולבצע ניתוח. בדיקה זו מתבצעת תחת הרדמה, על מנת שהמטופל לא יסבול מכאבים במהלכה. 
ניתוחים באיזור פי הטבעת כוללים:

  • ניקוז של אבצס סביב פי הטבעת.
  • הכנסת חוט שנקרא Seton  לפיסטולה, על מנת לעזור לניקוז ולמניעה של
  • היווצרות אבצס. המטרה היא להשאיר את ה-Seton לתקופה ארוכה ככל שתידרש.
  • הרחבה של פי הטבעת.
  • לאחר ביצוע ניתוח באיזור פי הטבעת, המטופל מקבל משככי כאבים על מנת שיתאושש ויחזור לפעילות במהירות האפשרית. הקו המנחה הוא: אין סיבה שהמטופל יסבול. בניתוחים כאלה, ניתן להשתחרר מבית החולים עוד ביום הניתוח. 

לעומת זאת, כאשר מבוצע ניתוח בטני, יש צורך באשפוז. לעיתים (ובהחלט לא תמיד) לאחר הניתוח יושאר צינור לניקוז הקיבה. כמו כן,  יש צורך בעירוי נוזלים ובטיפול אנטיביוטי. לרוב, תוך מספר ימים ניתן להתחיל לאכול, בתחילה כלכלה נוזלית ובהמשך חזרה הדרגתית לכלכלה מוצקה. הצפי הינו שתוך מספר ימים ניתן יהיה להשתחרר מבית החולים.

המשך טיפול לאחר ניתוח
הטיפול בחולה קרוהן אינו מסתכם בניתוח מוצלח. לאחר הניתוח יש צורך להמשיך ולבצע מעקב מסודר וקבוע אצל רופא גסטרואנטרולוג, וכן להמשיך בטיפול תרופתי כפי שייקבע על ידי הרופא המטפל.
לעיתים רבות לאחר ניתוח (ביחוד כריתה של היצרות), ניתן לקבל טיפול תרופתי ותזונתי שניתן לפני הניתוח ואף להגיב אליו טוב יותר. ההחלטה על המשך הטיפול תתבצע בשיתוף של הרופאים המטפלים, המטופל ובני משפחתו.