קוליטיס כיבית – מאפיינים עיקריים
הקוליטיס הכיבית הינה אחת ממחלות המעי הדלקתיות הכרוניות (מחלת הקרוהן נמנית אף היא בקטגוריה זו). קוליטיס כיבית היא מחלה המערבת אך ורק את המעי הגס. מעורבות זו יכולה להיות באזורים שונים ובדרגות חומרה שונות, החל מדלקת קרובה לרקטום הקרויה פרוקטיטיס, ועד לדלקת המערבת את כל המעי הגס - פאנקוליטיס. בניגוד למחלת הקרוהן המערבת את כל שכבות המעי ויכולה להיות לא רציפה, הקוליטיס הכיבית מערבת רק את רירית המעי הגס (הדופן הפנימי המצפה את חלל המעי) והינה רציפה. בילדים המחלה נוטה להיות מפושטת יותר בזמן האבחנה יחסית למבוגרים.  
ברבע מהמקרים לערך המחלה מופיעה לראשונה בשנות הילדות (לפני גיל 18). למעשה, קוליטיס כיבית יכולה לפרוץ בכל גיל, ולאחרונה היא מופיעה יותר ויותר בגיל הילדות ואפילו בתינוקות. כמו מחלת הקרוהן, היא מתאפיינת בתקופות שקטות של הפוגה ובתקופות של החמרה. בניגוד למחלת קרוהן, יש ריפוי מלא מהמחלה אם כורתים את המעי הגס. 
עם זאת, חשוב לציין שעם התנהלות נכונה, הכוללת שמירה על תזונה, ביצוע בדיקות תקופתיות ומעקב גסטרואנטרולוגי – חולי קוליטיס, ילדים ומבוגרים, יכולים לנהל אורח חיים רגיל ואיכותי. 
למרות שלכאורה מדובר באותה המחלה בילדים ובמבוגרים, קיימים הבדלים מהותיים המייחדים את אוכלוסיית הילדים הן בהתנהגות המחלה, והן בטיפול ובמעקב. ניגע בהבדלים הללו בסקירה שלהלן.

הסיבות לקוליטיס כיבית
המונח קוליטיס מתאר דלקת במעי הגס, הנובעת מסיבות שונות, כולל זיהומיות. תמיד חשוב לשלול סיבות אלו כגורם לפני שנעשית האבחנה של קוליטיס כיבית. חשוב לציין שגם במחלת קרוהן יכולה להיות קוליטיס, ובשנים האחרונות אנו עדים למעורבות רבה יותר של המעי הגס במחלה. לא תמיד קל להבדיל בין המחלות ולעתים האבחנה תישאר כ"קוליטיס בלתי מוגדרת". 
הסיבה להופעת המחלה אינה ברורה לחלוטין. הסברה היא כי ישנם מספר גורמים שנוטלים חלק בהתפרצות המחלה. אנו יודעים שקיים מרכיב גנטי ונטייה להופעת המחלה בקרב בני משפחה. ישנם עשרות גנים, שנמצאו קשורים למחלות מעי דלקתיות, וחלקם נמצאו קשורים להופעה מוקדמת של המחלה בילדים. עם זאת, כנראה שהגורם הגנטי אינו מספיק וצריך להתקיים גם גורם סביבתי (כמו מרכיב בתזונה או זיהום), המהווה את הטריגר להתפרצות המחלה. מערכת החיסון משחקת תפקיד חשוב ביותר בגרימת הנזק המוביל למחלה, כפי הנראה עקב הפרת האיזון בין הגורמים המעודדים דלקת לבין הגורמים האמורים לרסן אותה. בהתאם לכך, חלק נכבד מהטיפול התרופתי במחלה נועד לרסן את פעילות מערכת החיסון.  

זיהוי המחלה - התסמינים והאבחון
תסמיני המחלה כוללים בדרך כלל: כאבי בטן, שלשולים שלעיתים קרובות הינם דמיים וריריים, ותחושה של צורך ביציאה גם ללא יציאה ממשית (טנסמוס). לעיתים מופיע גם חום בלתי מוסבר, וכן חולשה כללית, הנובעת לרוב כתוצאה מאנמיה. 
במעבדה ניתן למצוא, בעיקר כשהמחלה יותר מפושטת - אנמיה, חוסר ברזל, מדדי דלקת כמו שקיעת דם ו- CRP מוחשים, וחלבוני דם (אלבומין) נמוכים. 
האבחון נעשה הן על סמך בדיקת קולונוסקופיה, באמצעותה ניתן לאמת את קיום המחלה ולהעריך את מידת חומרתה ומידת המפושטות שלה, והן על סמך ביופסיות (דגימות רקמה) שלעתים עוזרות לנו להבדיל בינה לבין מחלת הקרוהן, המתאפיינת בתהליך דלקתי ייחודי הקרוי גרנולומות.

הטיפול במחלה – בהתאם לחומרה
הטיפול במחלה תלוי במידת חומרתה ובמיקום התהליך הדלקתי. כאשר המחלה אינה מפושטת וקרובה יחסית לפי הטבעת, ניתן לעיתים להסתפק בטיפול באמצעות נרות או חוקנים של תכשיר נוגד דלקת, קרוי 5ASA. כמו כן, ישנו טיפול מקומי בסטרואידים, הניתנים גם הם באמצעות חוקן או קצף מקומי. 
כאשר המחלה מפושטת יותר, הטיפול ניתן לרוב דרך הפה בתרופות מקבוצת 5ASA, או בסטרואידים במצבים קשים. במצבים חמורים במיוחד, יש צורך באשפוז ובמתן הסטרואידים דרך הווריד. ישנם מקרים בהם המחלה אינה מגיבה לטיפול, ואז יש צורך במתן תרופות ביולוגיות. כאשר המחלה לא מגיבה גם לתרופות אלה, קיימת האופציה של כריתת המעי הגס. בחירה באופציה זו כרוכה בהחלטה לא פשוטה, במיוחד כאשר מדובר בילדים ובמתבגרים, ואנו מנסים לדחותה במידת האפשר. 
לאחר שהמחלה נכנסת למצב שקט והפוגה (רמיסיה), מומלץ טיפול אחזקה דרך הפה בתרופות מקבוצת 5ASA. עבודות שפורסמו לאחרונה מצביעות על כך, שתרופות אלו יכולות להפחית את הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס. לעיתים, תרופות אלו אינן מספיקות ויש צורך במתן תרופות המדכאות את מערכת החיסון, שהינן פוטנטיות יותר בשמירה על רמיסיה. 
הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס הוא המשמעותי ביותר במחלה, והוא עולה עם הזמן. משום כך, מפעם לפעם נקבע על ידי האיגודים המובילים בגסטרואנטרולוגיה, העיתוי הנדרש לבדיקות קולונוסקופיה שגרתיות לצורך אבחון מוקדם. חשוב לציין שוב, כי הגם שכריתת המעי הגס מונעת סיבוך של התפתחות סרטן המעי הגס, היא עלולה להיות כרוכה בתחלואה של גדם המעי הדק הסופי. 
כאמור, התנהלות נכונה היא המפתח לחיים בריאים למרות ויחד עם הקוליטיס הכיבית. חשוב להקפיד ולקבל את הטיפול התרופתי באופן מסודר. במצבים של התלקחות חשוב תמיד לוודא שלא מדובר בזיהום, ויש לקחת תרביות צואה ופרזיטים ובדיקה של טוקסין לחיידק הקרוי קלוסטרידיום דיפיצילה, שיכול לחקות תמונה של התלקחות. במצבים אלו יש להיות בקשר עם הרופא המטפל על מנת למנוע מצב בו המחלה תצא חלילה משליטה.    

הפן הפסיכולוגי – חשוב לילדים ומתבגרים
ילדים ובני נוער שאובחנו כחולים במחלות מעי דלקתיות, נמצאים בסיכון מוגבר לבעיות רגשיות. לפיכך, חלק בלתי נפרד מהטיפול בקוליטיס כיבית צריך לכלול ליווי פסיכולוגי. הדבר חשוב בייחוד כשמדובר בילדים ומתבגרים, הנדרשים להתמודד עם מחלה כרונית שלעיתים אינה פשוטה כלל עבורם. הפן הפסיכולוגי חשוב מאוד לנוכח העובדה שבמקרים רבים המחלה גורמת לפגיעה בדימוי הגוף כתוצאה מתת משקל, צורך תכוף להיכנס לשירותים, סטומה וכו', ולעיתים כתוצאה מתופעות לוואי של התרופות. התמיכה הפסיכולוגית משפרת גם את ההיענות לטיפול שעלולה להיות ירודה, בעיקר בקרב מתבגרים. 
להורים יש תפקיד חשוב במסגרת התמיכה הכוללת בילדים ומתבגרים חולי קוליטיס כיבית. חשוב מאוד לעודד אותם להשתתף בכל הפעילויות החברתיות והספורטיביות בהתאם לגיל. זאת למרות  מגבלות המחלה, הדאגה והרצון ההורי לגונן. גם אם קוליטיס כיבית אינה משחק ילדים, ילדים יכולים לשחק, לטייל, ליהנות ולחיות איתה. נורמליזציה ואופטימיות הן מילות המפתח.