מהי מחלת קרוהן פרי אנאלית? 
מחלת הקרוהן הינה מחלת מעי דלקתית כרונית. הפתרונות והאמצעים הרפואיים הקיימים כיום מאפשרים לחולים להתמודד עם המחלה בצורה מיטבית ולקיים אורח חיים נורמטיבי ואיכותי. עם זאת, לעיתים המחלה כרוכה בסיבוכים שדורשים פתרונות חדשים.
אחד מסיבוכיה של מחלת הקרוהן מתבטא בהיווצרות כיבים עמוקים. אלו מתפתחים לתעלות, אשר חודרות מבעד לדופן המעי לעבר איברים סמוכים. כאשר תעלות אלו אינן מתחברות לאיבר אחר הן נקראות סינוסים, בעוד כאשר הן מתחברות ומתנקזות לתוך איבר אחר או אל העור הן נקראות פיסטולות. תעלות אלו, אשר נוטות להזדהם ולהפריש מוגלה או ליצור מורסה (אבצס), הינן קשות לריפוי ולרוב הופכות לכרוניות. במחלת קרוהן, האזור השכיח להיווצרות תעלות כאלו הינו החלחולת (רקטום), ובמקרה כזה נהוג לדבר על מחלה פרי אנאלית. פיסטולות יכולות להיות פשוטות ולהתנקז ישירות לעור, אך מאידך עלולות להיות מורכבות ולגרום נזק לשרירי פי הטבעת (הסוגרים).
כך או כך, הפיסטולות על סיבוכיהן עלולות להסב לחולים סבל רב עקב הזיהומים, ההפרשות והכאבים הנלווים אליהן, כאשר לכל אלה מצטרפת גם הפגיעה בדימוי הגוף. 

פתרונות טיפוליים במחלת קרוהן פרי אנאלית
ברוב המקרים, מחלת קרוהן פרי אנאלית הינה קשה לטיפול. המטרה הטיפולית היא לסגור את הפיסטולה או לפחות להפחית את התסמינים הנובעים ממנה. הטיפולים המקובלים כיום כוללים: שימוש ארוך טווח באנטיביוטיקה, בעיקר לטיפול בסיבוכים הזיהומיים של הפיסטולה,  וכן טיפולים אימונו-מודולטורים. למרבה הצער, שיעור ההפוגה כתוצאה מטיפולים אלו הוא נמוך, ורק אצל כשליש מהמטופלים ישנה הצלחה טיפולית מסוימת. הטיפול הביולוגי בנוגדי TNF משרה הפוגה קלינית לטווח ארוך בכ-58-36% מהמקרים, וזאת לרוב בשילוב עם טיפולים כירורגיים כגון הכנסת נקזים (SETONS). לנוכח הצלחתם החלקית של הטיפולים המקובלים מצד אחד, והסבל הנגרם לחולים מצד שני, נעשו מחקרים שונים, שתרו אחר טיפולים נוספים שיסייעו לריפוי. אחת האפשרויות שנחקרה הייתה טיפול בחמצן בעל לחץ (תא לחץ). 

טיפול בחמצן בעל לחץ – מה זה אומר?
בניגוד לדמיון המתפרע למשמע הביטוי "טיפול בחמצן בעל לחץ", הרי שלא כצעקתה. בעת טיפול בחמצן בעל לחץ, המטופל יושב, יחד עם מספר אנשים נוספים, בתא המזכיר מטוס נוסעים, ונושם באמצעות מסכה חמצן טהור בסביבה בה הלחץ הינו מעל הלחץ הסביבתי הרגיל (אטמוספירה אחת). הטיפולים המקובלים כיום נעשים בלחץ של 2 אטמוספירות, מצב המקביל לצלילה לעומק 10 מטרים. במצב כזה, ישנה התמוססות ניכרת של החמצן בדם, כך שכמות החמצן הנישא בדם הינה גבוהה עד פי 20 מהכמות הנישאת בו באופן רגיל. כך מתאפשרות הקטנת בועיות גז בכלי דם והעלאת כמות החמצן בדם וברקמות הגוף, גם כאלו הסובלות מחוסר בחמצן (איסכמיה). 

שימושים מקובלים בטיפול בחמצן בעל לחץ 
טיפולים דחופים בתא לחץ משמשים כיום בעיקר לטיפול במחלת הדקומפרסיה בצוללים (מחלה בה נוצרות בתוך כלי הדם בועיות גז בעת העלייה מצלילה), תסחיפי אוויר/גז עורקיים, הרעלות חד תחמוצת הפחמן, איסכמיה של רקמות לאחר חבלה, חסימה חריפה של עורק הרשתית ועוד. לעומת זאת, ישנן גם התוויות לטיפול ממושך במקרים של נזקי קרינה מאוחרים, זיהומים בעצמות שאינם מגיבים לטיפול אנטיביוטי ופצעים קשיי ריפוי.  

בשנים האחרונות התברר כי לחמצן בעל לחץ יש גם השפעות נוגדות דלקת.
נראה כי ההשפעה המיטיבה שיש לטיפול בתא לחץ על מחלות מעי דלקתיות, נובעת בחלקה מההפחתה בייצור חומרים מתווכי דלקת (כמו TNF), ירידה בפעילות נויטרופילים (סוג של תאי דם לבנים) והגברת נדידת תאי אב לאזורי הדלקת. הטיפול בחמצן בעל לחץ מתואר גם כמפחית בצקת באזור הדלקת. בצקת זו מפחיתה את זרימת הדם לאזורי הדלקת/כיבים ומורידה את החימצון ויכולת הריפוי של הרקמה. לחמצן בריכוז גבוה יש גם השפעה קטלנית על חיידקים אנאירוביים, ולכן הוא מסייע לטיפול בזיהומים בחיידקים אלו.

השפעת הטיפול במחלות מעי דלקתיות
לנוכח ההשפעה המיטיבה שיש לחמצן בעל לחץ על מצבי דלקת כרוניים, כגון פצעים קשים לריפוי, בוצעו בארץ ובעולם מספר מחקרים, ותוארו גם מספר מקרי הצלחה של טיפול בחמצן בעל לחץ במחלות מעי דלקתיות בכלל, ובפיסטולות פרי אנאליות בפרט. אמנם מספר המטופלים בכל הניסוייים הינו נמוך, אך סיכום כל הנתונים שפורסמו, מצביע כי אצל כ-78% מהחולים במחלת קרוהן שטופלו בחמצן בעל לחץ, הייתה הטבה קלינית. רוב החולים שנחקרו היו חולים במחלה פרי אנאלית (כגון פיסטולות בסמוך לפי הטבעת), ולכן אחוז השיפור בחולים אלו היה דומה לסך כל החולים עם מחלת קרוהן שהגיבו לטיפול. 

ראוי לציין שרוב החולים שטופלו בתא לחץ במסגרת מחקרים אלו, סבלו ממחלה קשה שלא הגיבה לטיפול המקובל (אם כי רוב המחקרים בוצעו בתקופה שקדמה לטיפול הביולוגי). לפיכך נראה שבחולים עם מחלה פרי אנאלית קלה יותר, שיעורי הריפוי עשויים להיות אף גבוהים יותר. בימים אלו נערך מחקר במכון תא הלחץ במרכז הרפואי אסף הרופא, הבודק את השפעת החמצן ההיפרברי בחולים עם מחלת קרוהן פרי אנאלית, שמטופלים במקביל גם בנוגדי TNFa. זאת מתוך הנחה שהטיפול המשולב יהיה מוצלח יותר מכל אחד בנפרד.

מכיוון שמספר חולי הקוליטיס הכיבית (ULCERATIVE COLITIS) שטופלו בחמצן בעל לחץ, היה נמוך יותר,  קשה להפיק מהנתונים מידע סטטיסטי בעל ערך. עם זאת נראה כי ההשפעה של חמצן בעל לחץ פחותה יותר בחולי קוליטיס כיבית בהשוואה לחולי קרוהן. 

בארץ קיימים כיום ארבע תאי לחץ, הממוקמים במרכזים הרפואיים יוספטל באילת ואסף הרופא בצריפין, וכן בחיפה בבית חולים אלישע ובמרכז לרפואה ימית של חיל הים. 

חסרונות, תופעות לוואי וסיכונים
אין טוב בלי רע, ומסתבר כי גם הטיפול בתא לחץ טומן בחובו חסרונות וסיכונים. תופעות הלוואי השכיחות ביותר כתוצאה מטיפול בחמצן בעל לחץ הינן חבלות לחץ המופיעות בעיקר באוזניים, וקוצר ראייה חולף. התופעות הנדירות יותר הן רעילות של החמצן, שיכולה להתבטא בפרכוסים ורעילות ריאתית. חיסרון נוסף גלום בעלות הטיפול, שאינו נכלל בסל הבריאות למחלות מעי דלקתיות (למעט חולים שמקבלים את הטיפול במסגרת מחקר ואינם נדרשים לשלם על כך). בעיה נוספת הינה הזמן הרב שיש להשקיע בטיפול - שעתיים ביום, חמישה ימים בשבוע, למשך כחודשיים. 

מי לא יכול להיכנס לתא לחץ? 
רוב החולים יכולים להיכנס לתא לחץ. עם זאת, אנשים עם מחלות ריאתיות קשות כמו חזה אוויר לא מטופל, אסטמה או נפחת (COPD), אי ספיקת לב קשה, יתר לחץ דם לא מאוזן, מחלות חום, הריון, נושאי קוצבי לב מדגמים ישנים, או מטופלים המתקשים בהשוואת לחצים באוזניים - נמצאים בסיכון לסיבוכים, ועליהם לעבור הערכה מיוחדת על מנת לבדוק את כשירותם לטיפול. כמובן שלנוכח העובדה שהטיפול בתא לחץ נעשה במקום סגור, אנשים הסובלים מקלסטרופוביה או שאינם יכולים להיות מרוחקים משירותים במשך כשעתיים, אינם יכולים לקבל את הטיפול.  

לסיכום,  מחלת קרוהן פרי אנאלית הינה לרוב מחלה כרונית, שהטיפול המקובל בה כיום יעיל חלקית. המחקרים בתחום שבוצעו עד כה מצביעים על כך שבנוסף לטיפול הקיים, לתא לחץ יש פוטנציאל טיפולי טוב, כתוצאה מההשפעות נוגדות הדלקת והמיטיבות שיש לו על ריפוי פצעים. על מנת לבסס את מעמדו של טיפול זה, יש עדיין להעמיק במחקר. בכל מקרה, אתם מוזמנים לברר פרטים נוספים אודות הטיפול במרכזים הקרובים למקום מגוריכם, המפעילים תאי לחץ.