מחלות מעי דלקתיות ורפואה משלימה
נתחיל בבשורה טובה - בעשור האחרון חלה התקדמות מרשימה בטיפול במחלות מעי דלקתיות (IBD). הכלים האבחנתיים הפכו למדויקים יותר, מתבצעים מחקרים חדשים רבים בתחום הגנטיקה של המחלות, והצטבר מידע רב ועדכני באשר ליעילותן של תרופות שונות. תחום ספציפי בו חלה התקדמות משמעותית, הוא השילוב של הרפואה המשלימה/טבעית בטיפול ב-IBD, לצד הטיפול הקונבנציונלי. 

רפואה משלימה בסתר? זה לא בסדר!
הרפואה המשלימה ביססה את עצמה זה מכבר (כאמור, לצד הרפואה הקונבנציונלית), כאופציה טיפולית פופולרית נוספת לחולי IBD. ממחקרים שנעשו באירופה ובארה"ב, עולה כי כמחצית מחולי ה-IBD  מדווחים על שימוש ברפואה משלימה לטיפול במחלתם. הסיבות הנפוצות ביותר לפנייתם לרפואה משלימה הינן תופעות הלוואי, המתלוות לטיפול תרופתי ו/או לשימוש מוגבר בסטרואידים. החולים שדיווחו על פנייתם לרפואה המשלימה סיפרו שהם משתמשים בתוספי מזון, צמחי מרפא ודיקור סיני.

לכאורה, מדובר בעובדה משמחת, הן לחולי ה-IBD  והן לרפואה המשלימה. יחד עם זאת, מהמחקרים עולים שני נתונים מעניינים ומדאיגים בו זמנית. האחד - למרות השימוש הנרחב ברפואה משלימה בקרב חולי IBD, רק 20% מהחולים מדווחים על כך לרופא המטפל שלהם. נתון זה הינו בעייתי ביותר, שכן בהעדר דיווח מתאים לרופא המטפל, המעקב הרפואי אינו מדויק ואינו שלם. הנתון השני הבעייתי מצביע על כך ש-75% מהחולים מדווחים כי אין בידם מידע וידע מספקים לגבי רפואה משלימה. מצב שכזה מביא לכך, שחולים רבים פונים לשיטות ולמטפלים שונים בתחום הרפואה המשלימה באופן אקראי, ומבלי שהם מקבלים מידע אמין לגבי היעילות והבטיחות של הטיפול בו בחרו. השורה התחתונה של התמונה המתוארת הינה שלא יודעים מספיק ולא משתפים מספיק.  תמונה זו חייבת ויכולה להשתנות.

הפתרון – שפה משותפת
כדי לגשר בין הרפואה הקונבנציונלית לבין הרפואה המשלימה, יש צורך בראש ובראשונה ליצור תקשורת טובה יותר. לשם כך נדרשת שפה משותפת מבוססת ראיות אך גם הוליסטית. יש  להבין שהרפואה חייבת להיות מדעית, ועם זאת לקבל את העובדה שלא ניתן למדוד את מכלול התופעות המשפיעות על חולה בעזרת המדע בלבד. רפואה טובה, כפי שאני רואה אותה, נמדדת על פי יעילותה ובטיחותה לחולה, ללא קשר לארץ מוצאה או לגדילתה בשדה או במעבדה. כל הטיפולים שחולה מקבל, בין אם הם תרופתיים או טבעיים, צריכים להיות מתועדים וידועים כדי לאפשר מעקב אחראי ובטוח אחר מצבו.  
להלן נסקור שני סוגי טיפול שכיחים בתחום הרפואה המשלימה, המשמשים גם חולי IBD – הדיקור הסיני וצמחי המרפא.

דיקור סיני
דיקור סיני, אקופונקטורה, הינה שיטת טיפול עתיקת יומין, הפועלת על ידי החדרת מחטים דקיקות לנקודות שונות בגוף, על מנת להפעיל מערכות פיזיולוגיות פנימיות. לדוגמה, נקודה St36, הממוקמת בצידה הקדמי של השוק, הוכחה כיעילה לטיפול בכאבי בטן וכן לדיכוי תהליכים דלקתיים. נקודה Pc6 הממוקמת בחלק הפנימי של האמה, יעילה מאוד לטיפול בבחילות ובהקאות ואף מעודדת שחרור אנדורפינים (משככי כאב ונוגדי חרדה טבעיים) במוח.  
למרות המונח המרתיע "דיקור סיני", שעלול להישמע קצת כמו "עינוי סיני", טיפול זה אינו כואב, ואף מדווח כנעים על ידי רוב המטופלים. היתרון המשמעותי ביותר של דיקור סיני הינו בכך שהוא יכול להתבצע במקביל לכל טיפול אחר שהמטופל מקבל, ושאין לו כל תופעות לוואי. ניתן להיעזר בדיקור סיני לטיפול בתופעות של כאב, חולשה, בחילות וחרדה, המתלווים פעמים רבות למחלות מעי דלקתיות.  

צמחי מרפא ו-IBD
בעשור האחרון חלה התקדמות משמעותית במחקר של מרכיבים צמחיים לטיפול ב-IBD. בטרם נסקור את הידע העדכני והחדש, יש מקום לציין שחלק מהצמחים הנחקרים כיום כבר תועדו לפני כ-2,000 שנה ברפואת הצמחים הסינית כמתאימים לשימוש במצבים דלקתיים בכלל, ושל מערכת העיכול בפרט. דוגמה מובהקת לכך מהווה צמח הכורכום (Curcuma longa) המוזכר בספר עתיק, שעל פי ההערכה נכתב כ-500 שנה לפנה"ס. צמח זה נחקר כיום בעשרות מרכזים רפואיים בעולם בהקשר לטיפול במחלות דלקתיות, מחלות נוירולוגיות וסרטן. כפי שאציג בהמשך, גם לנו, במכון הגסטרו במרכז הרפואי שיב"א, יש תרומה משמעותית למחקר אודות צמח מעניין זה בהקשר לטיפול בחולי IBD.

העמקת המחקר בתחום צמחי המרפא עלתה מדרגה מאז שהחלו להפיק את החומרים הפעילים הכימיים של הצמחים. פיתוח זה איפשר לזהות את המרכיבים הספציפיים האחראים לפעילות רפואית מסוימת. לאחר שהחומר הפעיל מופק, ניתן למעשה להגביר את עוצמת הפעילות הרפואית המסוימת. חומר פעיל בצמח מסוים יכול להיות בריכוז של 9-8%, אך לאחר הפקתו ניתן לרכז אותו  למיצוי של 95% חומר פעיל ואף יותר!  פעולה זו מעצימה את הפעילות הרפואית של הצמח ברמות רבות, ומאפשרת טיפול יעיל וממוקד יותר.

השימוש בחומרים פעילים של צמחים לטיפול ב-IBD נוסה במספר מחקרים מעניינים. ב-2011 פורסם מחקר גדול, אשר בדק את יעילות הטיפול של מיצוי הצמח Andrographis paniculata (או בשמו הסיני Chuan xin lian) על מטופלים חולי קוליטיס כיבית. המחקר שהתפרסם בעיתון היוקרתי American Journal of Gastroenterology, בדק קבוצה של 224 חולים במרכזים רפואיים בארה"ב, אירופה וסין. הממצאים הציגו תגובה טיפולית טובה יותר אצל החולים שטופלו בתמצית הצמחית מאשר אצל קבוצת הפלצבו.  לא נצפו תופעות לוואי משמעותיות. 

נפלאות הכורכומין 
צמח הכורכום המוכר לכולנו מהמטבח הביתי של עמים רבים בעולם, שימש כצמח מרפא במשך דורות. במחצית המאה הקודמת זוהה והופק אחד החומרים הפעילים המרכזיים של הכורכום -  הכורכומין (Curcumin). מאז, חומר פיטוכימי זה נחקר באופן נרחב באשר למגוון מחלות, החל מדלקת גרון ויראלית ועד לסוגים רבים של סרטן. ב-2001 החלו חוקרים לבדוק באופן מעמיק יותר את יכולתו של הכורכומין לטפל ב-IBD. המחקר הראשוני הראה יעילות מובהקת בטיפול ומניעה של פגיעה רקמתית בדלקת מעי אצל עכברים. מחקר זה היווה אבן דרך חשובה להמשך התפתחות המחקר של מרכיב מיוחד זה לטיפול במחלות מעי דלקתיות אצל בני אדם.  

ב-2005 נערך בארה"ב מחקר ראשוני קטן, שבחן את השפעת הכורכומין על חולי קרוהן וקוליטיס כיבית. במחקר השתתפה קבוצה קטנה של 10 חולים (ללא קבוצת ביקורת) ונצפו השפעות מיטיבות אצל 8 מתוך העשרה. למרות התוצאות המעודדות, נדרשו מחקרים נוספים כדי לאשש את התוצאות הראשוניות האלו.

ב-2006 נערך ביפן מחקר מבוקר ראשון, שבדק את יעילות הטיפול בכורכומין לשמירה על רמיסיה (הפוגה) קלינית אצל חולים עם קוליטיס כיבית. המחקר כלל 89 חולי קוליטיס כיבית, שהיו באותו זמן ברמיסיה קלינית. בנוסף לטיפול הקבוע שלהם בתרופות 5ASA , קיבלו הנחקרים כורכומין במינון קבוע של 2 גרם ליום. תוצאות המחקר הראו באופן מובהק, כי הנחקרים בקבוצה שטופלה בכורכומין במקביל לטיפול התרופתי, שמרו על רמיסיה ארוכה וטובה יותר, לעומת קבוצת הנחקרים שטופלה בתרופות בלבד. בדומה למחקר הראשון שתואר לעיל, גם כאן לא נצפו תופעות לוואי לטיפול המשולב של הכורכומין והטיפול התרופתי. ממצאים אלו, המצביעים על יעילות הטיפול ובטיחותו, היוו את הבסיס למחקר הבא, אותו יזמנו במכון הגסטרואנטרולוגי במרכז הרפואי שיב"א.

לאחר שהוכחה יעילותו של הכורכומין לטיפול במחלות מעי דלקתיות במודל עכברים ובמחקר מבוקר ראשון בבני אדם (שבדק, כאמור, את יעילות הטיפול המשולב לשמירה על רמיסיה קלינית בקוליטיס כיבית), החלטנו, ד"ר אלון לנג, ד"ר שומרון בן חורין וניר סלומון, מהמכון הגסטרואנטרולוגי במרכז הרפואי שיבא, לבדוק האם ניתן להשתמש בכורכומין כדי לטפל בחולים עם דלקת מעי פעילה.  קבוצת הנחקרים בהם בחרנו לטפל היו חולי קוליטיס כיבית עם דלקת פעילה, המטופלים במינון מקסימלי של תרופות מקבוצת 5ASA.

חולים אלו עומדים בפני עליית מדרגה מבחינת הטיפול התרופתי. מאחר שלמרות המינון המלא של 5ASA שהם מקבלים, מחלתם עדיין פעילה, השלב הבא של הטיפול התרופתי הינו טיפול בסטרואידים או "עליית מדרגה" לטיפול במדכאי חיסון או תרופות ממשפחת נוגדי ה-TNF הביולוגיים. תרופות אלו כרוכות בתופעות לוואי ובסיכונים ידועים, אשר גורמים לחולים רבים להירתע מהמעבר לשימוש קבוע בהן. מטרת המחקר הייתה לבדוק האם בעזרת תוספת של טיפול בכורכומין לטיפול הקבוע שאותם חולים מקבלים, ניתן להשיג רמיסיה קלינית, ולמנוע את הצורך באותה עליית מדרגה תרופתית.  

תוצאות הביניים של המחקר, שהוצגו בכנס איגוד הגסטרואנטרולוגים, היו מעודדות ביותר. הטיפול המשולב עם כורכומין הביא לרמיסיה קלינית אצל כמחצית מהחולים, ולשיפור קליני משמעותי אצל כשני שליש מהם. כמו כן, נצפה שיפור משמעותי סטטיסטית במצב הרירית של המעי (כפי שנבדק בבדיקה אנדוסקופית שעברו הנחקרים) בהשוואה לקבוצת הביקורת.

לסיכום, הקרוהן והקוליטיס הכיבית הן מחלות כרוניות מורכבות, שעלולות לפגוע משמעותית באיכות חייהם של החולים. למרות ההתקדמות שחלה בטיפולים התרופתיים, חולי IBD רבים ממשיכים לסבול מדלקות פעילות, שאינן מגיבות באופן מלא לטיפולים אלו. בעשור האחרון חלה התקדמות משמעותית במחקר המעבדתי והקליני של צמחי מרפא לטיפול במחלות דלקתיות בכלל וב-IBD  בפרט. חלק מצמחי מרפא אלו כגון ה- Andrographis Paniculata וכורכומין, מוכיחות את עצמן מבחינת יעילות טיפולית, ומציגות פרופיל בטיחות גבוה.

יתרונן של התרופות הצמחיות הינו בכך שהן נבדקו באופן מדעי ומבוקר, ושהטיפול בהן יכול להתבצע במקביל לטיפול התרופתי המקובל. גישה אינטגרטיבית זו, המשלבת בין הטיפול הטבעי והקונבנציונלי, מאפשרת לחולים ליהנות מיתרונותיהם של שני עולמות, שעד לאחרונה היו מרוחקים זה מזה מרחק שנות אור ודורות. השאיפה היא כי בעזרת מחקרים נוספים וגישה טיפולית רחבה ופתוחה, נוכל למצוא טיפולים יעילים ובטוחים יותר לסובלים ממחלות מורכבות אלה.