מחלת קרוהן היא מחלה המאופיינת בדלקת כרונית במקומות שונים מערכת העיכול. מחלה זו (יחד עם קוליטיס כיבית), מהווה חלק מקבוצת המחלות הדלקתיות של מערכת העיכול.

במרבית המקרים המחלה מערבת את חלקו התחתון של המעי הדק (אילאום), באיזור בו הוא מתחבר אל המעי הגס. עם זאת, בניגוד לקוליטיס כיבית (המערבת את המעי הגס בלבד), הדלקת עשויה לערב כל אחד מחלקיה של מערכת העיכול כולל לוע, ושט, קיבה, ומעיים דקים וגסים. מעבר לכך, הדלקת הנגרמת על ידי מחלת קרוהן מתפשטת גם אל שכבות המעי העמוקות. מאפיין נוסף של המחלה הוא עובדת היותה לא רציפה לאורך המעיים. מכאן שחלקים מסוימים בדרכי העיכול עשויים להיות מודלקים בעוד אחרים תקינים לחלוטין.

הדלקת מתבטאת בפעילות לא תקינה של תאי מערכת החיסון בדופן המעיים. זו עשויה לכלול הרכב פתולוגי של תאים שונים, כמות לא תקינה, שפעול יתר שלהם, יחס לא תקין בין סוגי התאים השונים, ועוד. פעילות לא תקינה זו היא הגורמת נזק לדופן ובעיקר לתאי האפיתל המצפים את המעיים ולהופעת הסימפטומים השונים.  

המחלה מאופיינת בפעילות התקפית. מכאן, שאנשים הסובלים ממחלת קרוהן חווים תקופות של תסמינים חמורים ואחריהן תקופות של הפוגה (ללא תסמינים, או תסמינים קלים יותר) שיכולה להימשך שבועות, חודשים, או שנים. למרבה הצער, אין דרך לדעת בוודאות מתי, ואצל מי תתרחש הפוגה או מתי יחזרו התסמינים.
מחלת קרוהן עשויה להופיע בכל גיל, אך היא שכיחה יותר בין הגילאים 15-35. המחלה פוגעת באופן שווה בשני המינים, גברים ונשים, ושכיחה יותר בקרב יהודים אשכנזים.

 

הסיבות למחלה אינן ידועות במלואן. ההערכה היא כי ישנו שילוב של מספר גורמים אשר מביא לתגובה לא תקינה של מערכת החיסון בדרכי העיכול. מהם, בין היתר, הרכב החיידקים במעי, תזונה, תורשה, שינויים במערכת החיסון, עישון, וגורמים סביבתיים אחרים, נמצאו בקשר עם התפתחות המחלה. 

קרובי משפחה מדרגה ראשונה (אם, אב, אחות או אח) של חולי IBD הם בעלי סיכוי גבוה פי שלושה לערך לפתח את המחלה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. חשוב לציין כי למרות שלא נמצאו ראיות ברורות המצביעות על קשר בין תזונה מסוימת לבין היארעות של מחלת קרוהן, בוודאי שישנו קשר בין השניים. תזונה נמצאת בקשר עם אירועים של התלקחות של המחלה, כמו גם עשויה להשפיע על מהלכה. בנוסף, דיאטות שונות מתאימות למטופלים שונים בהתאם למהלך מחלתם ואופייה (כולל הסיבוכים שלה).

 

crohn

מהם הסימנים וסימפטומים ?

 

הסימפטומים של מחלת קרוהן תלויים במיקום פעילותה במעי כמו גם בחומרתה. ככלל, אילו יכולים לכלול שלשולים, כאבי בטן, דימום מפי הטבעת, ועוד. בנוסף, המחלה עלולה להתבטא בחולשה כללית, עייפות, קשיי שינה, וירידה במשקל. בילדים, המחלה עלולה לגרום לעיכוב בגדילה ובהתפתחות (לעיתים עוד בטרם הופעת תסמינים ברורים במערכת העיכול).

ביטוייה של מחלת קרוהן עשויים לעיתים להתרחש גם מחוץ למערכת העיכול. אילו כוללים בין היתר, כאבים או דלקת במפרקים, פריחה עורית, דלקת בעיניים, אבנים בכיס המרה, ואבנים בכליות. מעורבות משמעותית נוספת היא של פי הטבעת – הדבר עלול לגרום לכאבים והפרשות מאזור זה. 

תסמינים אחרים יכולים להתפתח, בהתאם לסיבוכי המחלה.

 

 

מהם הסיבוכים האפשריים של המחלה ?

1.    היצרות במעיים – נובעת מהתקדמות הדלקת, עיבוי הדופן של המעי, והיווצרותה של רקמה צלקתית. הדבר עלול לגרום להתכווצויות, כאבי בטן, בחילות והקאות, ואף חסימת מעיים.
2.    תת תזונה - נובעת מסיבות רבות כולל תת ספיגה, ירידה בכמות ובמגוון הדיאטה, ועוד. עשויה לגרום לירידה במשקל, דלדול שרירים, אנמיה, וחסרים תזונתיים נוספים. 
3.    נָצוּר (פיסטולה) - התקדמות של הדלקת וחדירה של דופן המעי אל תוך אברים סמוכים אחרים.
 

איך מאבחנים  מחלת קרוהן?

אין בדיקה ספציפית אחת המאששת לחלוטין את האבחנה של מחלת קרוהן. זו לרוב מגיעה משילוב של סימפטומים אופייניים המעלים חשד, יחד עם אישוש על ידי בדיקות עזר כולל מעבדה, הדמייה (כגון בדיקת סיטי, אולטרא-סאונד, או MRI), ובדיקות אנדוסקופיות של מערכת העיכול (בעיקר קולונוסקופיה), כולל תשובה פתולוגית (ביופסיה) מתאימה.

 

אז מה ניתן לעשות?

חשוב לציין שישנה שונות רבה באופיים ובחומרתם של הסימפטומים בין מטופלים שונים. בעוד חלק יכולים לסבול מסיבוכים קשים, אצל אחרים מופיעה מחלה קלה וממוקמת שאינה מתקדמת. חשוב מאד להבדיל בין סוגי המחלה השונים. צורת הטיפול, התרופות השונות, והמעקב הוא שונה בין מטופל למטופל ואנו יודעים היום כי התאמת טיפול אישי (personalized medicine) בהתאם לקריטריונים שונים, היא בעלת חשיבות עליונה.

באופן עקרוני, הטיפול במחלת קרוהן נועד לשפר את הסימפטומים ואת הרגשתו של המטופל, כמו גם לדכא את הדלקת ולמנוע את התקדמותה והופעת צלקות במעיים בנוסף לסיבוכים אחרים.

ישנן מספר אפשרויות טיפוליות במחלת קרוהן:

1.    טיפול תזונתי – כרוך בביסוס הדיאטה על הזנה אנטרלית בלעדית (הזנה באמצעות מזון רפואי לשתייה בלבד) או על דיאטה ספציפית ואדוקה לתקופה ממושכת יחסית.
2.    טיפול תרופתי – כולל מספר קבוצות:

  • סטרואידים – טיפול המשרה הפוגה (רמיסיה) באופן יעיל תוך זמן קצר אולם לטווח בינוני וארוך יעילותו נמוכה והסיכונים בו גבוהים
  • תרופות אימונומודולטוריות – ניתנות לרוב באופן פומי ונספגות דרך מערכת העיכול. משמשות בעיקר לשמירה על הפוגה לטווח בינוני וארוך (חודשים ושנים)
  • תרופות ביולוגיות – מבוססות על חומר חלבוני ולכן ניתנות רק באופן פר-אנטרלי (שלא דרך מערכת העיכול), כלומר, בזריקה תת-עורית או דרך הוריד. משמשות להשראת הפוגה כמו גם לשמירה עליה לטווח הארוך. תרופות שונות משפיעות על מרכיבים ספציפיים שונים בתהליך הדלקתי. קבוצה זו הולכת וגדלה בשנים האחרונות ובעתיד הקרוב צפויות תרופות נוספות בקבוצה זו.

3.    טיפול כירורגי – חולי קרוהן נזקקים לעיתים לטיפול ניתוחי עקב אופי מחלתם או הופעת סיבוכים שונים
4.    טיפול תומך – טומן בחובו מספר רב של מרכיבים כולל הזנה, תמיכה נפשית, טיפול לא קונבנציונלי כולל יוגה, דיקור, פעילות גופנית, ועוד. 
 

על אף שהמחלה אינה ניתנת לריפוי, ישנן כמתואר היום אפשרויות טיפוליות מגוונות אשר באמצעותן ניתן להשיג שליטה על פעילותה ועל הדלקת ובכך להביא לשיפור קליני ניכר עד כדי היעלמות הסימפטומים וחזרה לשגרת חיים רגילה. בנוסף, ניתן בכך להקטין במידה ניכרת את הופעת הסיבוכים ואת הצורך בניתוח. חלק מכריע בהצלחת הטיפול הוא ההקפדה על מעקב רוטיני כפי שנקבע על ידי הרופא המטפל, ועל טיפול תרופתי מסודר.